נאום יפה השמיע אז האגרונום מר

אהרן אהרנסון , שהתרעם על רוב מבקרי ארץ־ישראל, שאינם עוברים את גבול־הירקון, (העובר על יד פתח־תקוה) ומעבר לירקון הריהו בשבילם מעין מעבר לסמבטיון. על כן אינם יודעים את השינויים הגדולים לטובה, שנעשו בזכרון־יעקב ואת החיים החדשים, ההולכים ומתרקמים בגליל. – – גם דברתי על מעוט־האידיאליות בין הצעירים הנולדים בארץ. אבל יפה היה כשבקשה את רשות הדבור עלמה צעירה אחת,

צפורה שכטר , ובעברית חיה פשוטה וטבעית הוכיחה את הצעירים על שהם אינם מתחברים לשם עבודה עצמית והשתלמות עצמית, גדולה היתה השפעת דבריה. שהרי לה יש הצדקה להוכיח: מבנות־זכרון היא ככל הצעירים הנאספים, ולא אדם בא מן החוץ שאפשר לדחותו באמשלה, שאינו יודע את המצב הפנימי כהוגן. נתעוררו הצעירים וכל אחד גולל לפנינו מה שהעיק על לבו. הוחלט לשכלל את הספריה שבזכרון, לערוך הרצאות בתוכה ולהשתדל בהרמת הרוח של כל המושבה. וכפי ששמעתי לא עבר ערב נאה זה בלא רושם — -״.

מאזן ועד המושבה ליום 1.5.1910, מראה פסיב ואקטיב של 43.761 פרנק. בכלל פעולותיו גם כבישים, מכון המים בנזלה, בית המרקחת, שמירה. החוב של הועד עולה עד ל-30.000 פרנק, וכדי למלא את הגרעון הזה מקוים האכרים להכנסה מן המים 5000 פרנק לשנה וממס דרכים 1000 פרנק לשנה.