במלחמה הבלקנית ולחמו בגבולות בולגריה. הלפרין זכה לחזור, ואת חברו שוורץ ראה נופל חלל על ידו ודרישת שלום בפיו להוריו. אחריהם הלכו עוד ארבעה: יצחק שוורץ, יהודה קרניאל, יצחק וילדר וצבי שפירא. אף יצחק שוורץ וצבי שפירא לחמו בגבולות יון. קרניאל ווילדר עבדו בחיפה כשלשה חדשים.

*

נוסדה בזכרון יעקב עוד אגודה קואופרטיבית חשובה אחת — והיא האגודה לאשראי הראשונה בארץ־ישראל. מוסד זה, אשר נוסד בחודש אוקטובר 1906, הוא כפי שנקרא אז ״קפת הלואה וחסכון זכרון־יעקב״. היוזמים אשר הקימו את המוסד היו ד״ר

נפתלי ויץ, אהרן אהרנסון , ומאכרי המושבה

זאב ניימן, אביגדור אפלבוים

ואחרים. המורה

זכריה שפירא

היה מזכיר הקופה במשך שנים רבות, עד לאחר מלחמת העולם. בראשיתו היה המוסד קטן ודל אמצעים. ההנהלה נהגה להתאסף פעם בשבוע, לאשר מתן הלואות, לדון בענינים ולהשיב על המכתבים. זכריה שפירא היה מקדיש כמה שעות ביום מזמנו הפנוי מהוראה בבית־הספר והיה עושה בעסקי הקופה, שתפשה חדר צבורי קטן אחד. אבל חשוב לציין, כי הצלחת המוסד הזה והתפתחותו הרבה במדה שאינה מצויה, עד הגיעו לשיאו כיום הזה, באה לו בזכות אותה זהירות קפדנית שמציינת את אכרי המושבה. חברת

יק״א החברה להתישבות היהודים Jewish Colonization Agency (JCA)

השתתפה ביצירת המוסד בסך 20,000 פראנקים אבל בלא לקבל על עצמה אחריות כל שהיא למעשיו.

עוד מאורע חשוב לזכרון־יעקב. בסוף שנת 1910 בקרו בארץ ובזכרון־יעקב זוג צעיר מלונדון מיד לאחר נשואיהם. אלה היו

אמיל מכאל לנגה

ואשתו

רוזמונדה ניטה

לבית

בנטוביץ . על בקורם זה הראשון מספר ד״ר הלל יפה, והוא מזכיר את הרושם הנפלא שעשתה עליו האשה ניטה, כשהופיעה בבית־החולים ליד מטת חולה אחד והציגה את עצמה, ואחר כך עברה בכל החדרים וחקרה ושאלה לכל פרטי המוסד. היא השאירה רושם בל־ימחה בפשטות לשונה, בשכל מליה, ביפי תארה ובחוסן גופה. את לנגה הכיר אחרי כן. ושניהם – מספר ד״ר יפה — באו כמין הופעה יוצאת מהכלל, כהתגשמות של חלום, של אידיאליזמוס, של דבר שאינו בן־החיים היום־יומיים. ההתמסרות לטובת העם, להתפתחות הארץ, ארץ אבותינו, האמון בעתיד העם והארץ, אפילו הדתיות הקיצונית, שהיתה קצת רחוקה ממני, היו כמו קרני שמש מחממות ומאירות באטמוספירה של סבל, של אינטרסים קטנים שלנו... והם בחרו בזכרון־יעקב לשם התישבות בארץ־ישראל״.

הם חזרו לאנגליה ובשנת 1912 שבו לארץ ומיד התחילו לבנות להם קן בזכרון־יעקב. מאת האכר מתתיהו תמשיס קנו חלקה מאדמת ההר, גבעה חמודה, צופה פני השפלה והים ואת המקום הזה החליטו להפוך לגן־עדן קטן. לאנשים