שנתיים ימים. החטה והפול שיקנו בכסף זה יתחלקו בין האכרים לזריעה. אחרי מו״מ ווכוחים רבים החלט: — אנו מסכימים בעקר — בפרינציפ — לבקשת הועד החקלאי, אבל אנו רואים לנו חובה לבקש גם את הסכמתם של חברי הועד המפקח, שאינם עמנו כעת, מפני שהענין חשוב ביותר; לכן הוחלט לפנות למר ש. לוי במכתב ולהסביר לו את פרטי הבקשה הנ״ל, וביום שנקבל את הסכמתו נזמין גם את מר ד״ר לויטה לישיבה שנקראה לתכלית זו ונדון שוב בפרטי הדבר. בינתים יגיש הועד החקלאי סטטיסטיקה מפורטת של האכרים, שאין להם זרע ומצבם הדחוק מזקיקם להלואה של ב׳ שנים. מר לרנר קבל עליו לכתוב את המכתב למר לוי״.

בישיבה הבאה של הנהלת האגודה מיום 6.9.1913 מסופר: ״נקרא מכתבו של מר ש. לוי, שבו הוא מחוה דעתו ואומר, שאינו מתנגד לבקשת הועד החקלאי, אם אין הלווים חייבים כלום לקופתנו, ומציע להשתמש להלואה ארוכה זו באשראי החדש של עשרת אלפים פראנק שקצבה לנו יק״א״.

*

דרך ארוכה עברה המושבה עד הגיעה אל חוף מבטחים מחוז חפצה. אכן כבדה היתה המלחמה. שחה קומת אנשים. שורת החלוצים בעם הולכת ונגרעת הולכת וחסרה.

בן ארבעים ושתים שנה נכנס לבית עולמו

זאב ליבמן , יהודי ירא שמים ותלמיד חכם, מסלסל בקול ערב פרקו במסכת. על משמרתו בשדה ובכרם כרע נפל בלא עת.

הלך למנוחות

ישראל שכטר .

שני אחים היו בפקשאן. האחד, הפרופיסור

שלמה שכטר , נדד למדינות הים, ובארצות הברית הקים לו שם עולם. השני, ישראל, עלה לתקוע יתד במרומי קן הנשרים, להחיות שממות המולדת.

שלמה שכטר הוזמן לשמש פרופיסור לתלמוד בקתדרה באוקספורד, ואח״כ נתמנה ראש הסמינר לרבנים בניו־יורק. בשובו מבקורו במצרים, בשנת 1897, אחרי שגילה את הגניזה, בא לזכרון־יעקב והתארח בבית אחיו ישראל כחודש ימים. גם הפקידות וגם אנשי המושבה ערכו לו קבלת פנים מפוארת. הוא הניח אחריו כתבי יד יקרים ולואי ונזכה לתרגומם בעברית.

עם מות ישראל שכטר נסתלקה מעם חבריו דמות אצילה, אדם של צורה וקומה, איש השכל הטוב וההגיון הבהיר. אמיץ־לב וישר־דרך, תמים עם אלהים ואדם בכל לבו.

בן ששים ושתים היה במותו

מרדכי קרניאל , איש חזון והמית־לבב, עיף ויגע מכובד מלחמה, שבע מרורים, פרש מן החיים.