״המגיד״ י״א סיון

תרמ״א 1881 :

״בוקארעשט. כ״ח אייר

תרמ״א 1881 . לבעל המגיד! בשים לב נקרא תמיד במכתבו העתי ״המגיד״ את דבריו החוצבים להבות אש האהבה בקרב לבותינו על דבר הרעיון הנשגב, ״ישוב ארץ ישראל״. דבריו היוצאים מקירות לבו מעידים על אהבתו הנאמנה לבני עמו ולארץ אחוזת אבותינו. מפני זה נכנסים דבריו ללבות כל ישרי לב באופן מאד נעלה. גם אנחנו מצאנו עצמנו מחויבים להודיע לכבודו כי דבריו היקרים, אשר דבר עד כה בענין הגדול והקדוש ההוא, פעלו פעולה רבה ונשגבה מאד על לבות הרבה מאחב״י, בארצנו זו. בשמחת לבנו אנחנו רואים את זאת מן המכתבים הרבים הבאים אלינו מכל המקומות ברומעניען, המודיעים לנו כי לסבת דברי המגיד נתעוררו גם הם ויסדו בתוכם חבורות רבות למטרה הקדושה לעלות לארץ אבותינו לעבוד אדמתה ולשבוע מטובה, תחת מחסה השולטן והממשלות האדירות אשר באירופא. זאת לנו לעד שהחל

בעזהי״ת בעזרת השם יתברך

הרעיון הקדוש משיבת ציון לפעם ברגשות קודש בקרב

אחב״י אחינו בני ישראל

ושביב אש דבריו העלה מוקד האהבה לעשות דבר מה בפועל. מי יתן איפוא וגם יתר אחינו שבגולה, מאלה העשוקים כמונו, יתנו את לבם לשוב לארץ אבותם לאכל מפריה ולשבע מטובה ומבלי להיות עוד ללעג ולקלס, לבז ולמשסה בעיני ובידי שונאינו מנדינו בכל ארצות פזורנו. אם רק הרבה מאד מקרב אחינו יעשו זאת בלב שלם להחיות עצמם מיגיע כפם בעבודת אדמת קדשנו, אז בטח היו באים דברי הנביאים שחזו ברוח קדשם על מקוה ישראל ושובם לגבולם, לשבת שם בשלוה איש תחת גפנו ותאנתו. — אנחנו מבקשים מאת כבודו שלא לחדול מלדבר בעניין הזה, אל ייעף ואל ייגע וירים כשופר קולו לעורר לבות

אחב״י אחינו בני ישראל

אל הענין הנשגב הזה, אז סוף סוף יתחיל הרעיון לצאת

אי״ה אם ירצה השם

מכח אל הפעל ועינינו רואות. אנכי חד מחבריא הכותב בשם החבורה שנוסדה בזה, בשם חברת ישוב ארץ־ישראל ע״י עבודת אדמה.

יעקב משה רוזנטהאל ״.

״המגיד״

כ׳ כבודו

אלול

תרמ״א 1881 :

״בוקרשט. אלול

תרמ״א 1881 , לבעל המגיד! איש בשורה אנכי היום, להודיע לו את מעמד ומצב חברתנו ישוב א״י. תהלה לאל ינהרו רבים מאחינו בעת האספה לבוא על החתום. מי פלל כזאת מאלו המתנגדים לרעיון הזה, יאמרו עתה כי אך טוב ומועיל הנהו, וגם רבים מהם באו על החתום. בשבוע החולף עשינו קול קורא בכתה״ע ״היועץ״ היוצא לאור בעירנו

וז״ל וזו לשונו : אחינו היקרים והנכבדים הנה לכם לדעת את מצב אחינו בעת המצוקות והלחצות אשר אחינו סובלים אשר חייהם תלואים להם מנגד, מתגרת ידי שונאינו. ובכל יום ויום יחדשו שונאינו גזרות שונות כדי לכרות מפינו אוכל.

ע״כ על כן

אחינו הנכבדים עזרו לאחיכם האומללים החפצים ללכת

לא״י לירה ארצישראלית, או לארץ ישראל

לעבוד אדמתה ולהחיות נפשם מיגיע כפם, בסכום מצער זה שכל אחד יתן 1 פראנק לחודש, כי ראוי ונכון לתמוך בהחברה ההיא אשר מטרתה הרעיון