שהקמוץ והחשבון הראויים לשבח ניכרים בה על כל צעד, סעדנו סעודת־בוקר כפרית. אח״כ סיירנו את כל הבניינים שבתוכה, דברנו עם הפועלים העבריים האחדים של התחנה שאחד מהם עבד במכונת־חרישה והאחרים עבדו בחצר. נפרדנו בחבה מעל מר אהרנסון, שכל כך הרבה לקיים בנו מצות הכנסת־אורחים וכל כך הרבה למדנו מדבריו ויצאנו בעגלתנו בדרך העולה לחיפה״.

*

״כליל מדות, שלל סגולות, עושר של כשרונות, שפע של מאויים, מהירות תנועה של כסף־חי, חוסן של אלון, חבה לעם ולארץ עד כלות הנפש, ויחד עם זה בריחוק מקום גדול מבטלנות ומהערצת ״אתה בחרתנו״ עורת ונלעגה — כזה היה אהרן אהרנסון, — כותב י. בר־דרורא ב״הישוב״,

כ׳ כבודו

אייר

תרפ״ה 1925

— — נטע אכסוטי זה, שאין להכניסו בשום נוסח ואין לצרפו לשום משפחה, איזהו המקור, ששרשיו החזקים ינקו ממנו? הוא היה בראש וראשונה איש־המדע. זה מקובל ומובן. בשביל אלה שאינם בני מקצוע, מספיקה גם עדותם של ורבורג, בלנקהורן ועוד. הוא חקר, תר, חטט, ונפשו לא ידעה מנוחה. אבל מהיכן לו לאיש המדע אותה גמישות המחשבה ואותו פיוט השפה וגם ששון החיים המופרז וכשרון־הדבור השוטף? כיצד התמזגה באיש הזה הדייקנות היבשה של המדע עם האהבה הגדולה לשכספיר ולאנטול פראנס? הוא היה ארץ־ישראלי עד קפולי נשמתו הנסתרים ביותר. לא היה דומה לו באהבתו לארץ; לא היה דומה לו גם בידיעתו את הארץ, ויחד עם זה היה ״בן ברית״ גמור בכל שביליהן וסימטאותיהן של אירופה ואמריקה. ושום דבר אנושי, גם בפוליטיקה וגם באמנות, לא נסתר ממנו. הוא היה ספורטסמן ממדרגה ראשונה. מעטים היו שידעו לרכוב על סוס כמוהו; מעטים היו שידעו להשתמש ברובה כמוהו. ולא עבר עליו יום בלי טיול ברגל במרחק עשרים קילומטר. והוא לא חשש להפסיק מגירסתו בשביל ניר נאה, בשביל צמח נאה ואפילו בשביל סוסה נאה. והזמן הספיק לו בכל זאת להקנות לעצמו הרבה ידיעות והרבה שפות. הזמן הספיק לו אפילו כדי להכנס בויכוח מקיף עם שאול טשרניחובסקי בדבר שמות הצמחים. מגידולי הארץ היה, בן למשפחת אכרים בזכרון־יעקב. לא ברון ולא בן ברון, ומהיכן בא לו אותו הכוח ואותו הקסם להדביר ולהכניע שרים ורוזנים? ומהיכן בא לו אותו הבטחון ואותה השלוה, שהקסימו את קהל שומעיו בכל נאום ובכל הרצאה — בין בהרצאותיו באוניברסיטה הוינאית ובין בפני מאות המורים העברים בארץ־ישראל״?

בדבריו על ״עבודתו המדעית של אהרן אהרנסון״ כותב הפרופיסור ד״ר א. ורבורג:

״כשמדברים על ערכו המדעי של אהרן אהרנסון, חושבים דרך כלל בראש וראשונה על תגלית חטת הבר. זה הוא המאורע בחייו, שיקים את שמו בעולם