ראשם כל ספן וכל מצחצח נעלים. לא עמדה לו לשום אדם זכות הקונסול שלו, גם נתין אמריקה לא מצא עזרה.

״— — יש עוד להזכיר — מספר

חיל פשוט

בספרו ״שרה שלהבת נילי״ — כי אז היו גרמניה ואוסטריה, בולגריה ותורכיה בנות־ברית במלחמתן נגד אנגליה וצרפת. וארץ־ישראל שייכת אז לתורכיה. הגרמנים הכינו עצמם למלחמה במשך שנים. צרפת, אנגליה ורוסיה — הופתעו. לרוסיה היה אוצר עצום של כוח אדם, אבל ללא נשק ותחמושת. הם היו חסרים כשני מיליונים רובים, תחת רובים נמצאו במחסני הנשק אבנים ומקלות.

״מן ההכרח היה, בכל תוקף, להחיש תחמושת לרוסיה. אבל איך להגיע אליה? הדרדנלים הן נסגרו, הואיל ותורכיה בת־בריתה של גרמניה היתה. שבעים וחמש אניות אנגליות וצרפתיות, טעונות תחמושת, ״נקפאו״ במימי ארכנגלסק במשך שנה, באפס תקוה להצילן.

״ובמרס 1915 התקיפו האנגלים והצרפתים באניות המלחמה את מבצרי הדרדנלים... אבדו להם שבע אניות — ונתיאשו, ומשכו ידם. וידוע לא ידעו אז, כי עוד מאמץ מעט, עוד מעט קרבנות והם משתקים את מבצרי התורכים, שבינתים אזלו בידם הפצצות.

״ואז החליטו האנגלים והצרפתים להעלות צבא על חופי גליפולי... בחרוף נפש נלחמו האוסטרלים בתורכים, אבל גם אחרי שנפלו מהם מאתיים וחמישים אלף חללים הוכרחו צבאות האנגלים לעזוב את חופי גליפולי בסוף 1915.

״ובינתיים זעקת הארמנים בוקעת השמימה... במשך שנת 1915 נרצחו קרוב למיליון וחמש מאות אלף ארמנים בידי התורכים. נשים נאנסו לעיני בעליהן האסורים בכבלים. והנשים ההרות — בטנן רוטשה ועוברן הוצא בידים אכזריות. זקנים, צעירים, ילדים, נקברו חיים, או נשרפו בלהבות. ובכל תורכיה, מקושטא ועד דמשק, נמכרות ארמניות צעירות במחיר מטבעות כסף אחדות״...

*

השלטונות התורכים אין מעצור לרוחם. בא פלוני אלמוני, מעמיד פנים של איש־אמונים ולוחש באזני השלטון והפקידות דברי עלילה שלא היו ולא נבראו — וכבר לגיונות של צבא מוכנים למלאכה: חיפושים, מלקות, עינויים, ודרך אגב שוד וביזה. לילה אחד תפש הצבא את המושבה. והמפקדה קבעה לה מושב במלון גרף. לכאן הביאו את אנשי הועד

אלתר ליטנר ,

אביגדור אפלבום ,

יעקב גרד , וכראש הנוער את

אלכסנדר אהרנסון . הדבר היה בליל שבת. שואלים וחוקרים לנשק. שמועה קלטה אוזן השלטון, כי במושבה נשק לרוב. מי יודע, שמא נועד לשעת מרד? והנה הם דורשים להוציא אליהם את הנשק, שאם לאו — אחת דתם: יירו או יתלו!