החרבות! האדמה משתרעת עירומה, מקורצפה, לאחר שעבר כאן צבא החורבן; ופני הסלעים המגולים משתאים, כאילו מקניטים ומכריזים על נצחיותם...

״להחל מחדש? — אהה, חבלי־לידה אלה מכאוביהם קשים, ויש צורך באומץ נעורים, בבטחון באורך־ימים, למען החל מבראשית... אחר, אחר מן המועד! — הישיש מסתכל בהבעה המוחשית של האמונה, של התקוה, של המאמץ, אשר עלו כאן בלהבות; והוא רואה את הממשיות של חייו המקופדים, ולפתע, כאילו בפני הגופה המתה של הילד היקר, אשר שני תחתיו לא יבוא, פורץ הישיש בבכי. — — -״

להלן מיומנו של יוסף דוידסקו:

״— — הארבה פשט בארץ. אנו מקבלים ידיעות מדאיבות מן הבית: הכרמים נאכלים, הכל נאכל, חורבן. זוהי מכה נוספת על המלחמה, מכה על מכה. כאן בין הצבא, גם בין תושבי הכפרים, מתלחשים ומתאוננים, בסודי סודות; שזהו ״מעשה ידיהם״ של האנגלים, הם אשר הביאו את האויב הזה באוירונים, פזרו אותו בדרום הארץ, בכונה לרושש את הארץ ויושביה וממילא — את ממשלתה... והבוערים שבמחנה מדברים על כך ״ברצינות״, ובהשמידם ארבה כאילו השמידו אנגלי ממש. — — האוירה עצבנית. — — מאיצים בנו אל משרד הבימבשי. הש׳אויש מאיץ בנו ומזרז. נבהלנו. מי יודע מה? מצאנו את הבימבשי יושב, מרכיב משקפיו, מעיין בגליון טלגרמה שבידו, מהפכה לכאן ולכאן, מתקשה בקריאת השם, ואחרי שקרא פעמים מספר, פעם אחרי פעם, נתחור לנו השם אהרנסון, ואף הוא הסכים עמנו, מאחר שבטאנו את השם בדיוק. ״אתם מכירים את האיש המפורסם הזה״? — שאל. ענינו: הן. מיד הודיע לנו: ״קבלתי טלגרמה, פקודה מהמפקדה הראשית, שעליכם לפנות אליו מיד, לעמוד תחת פקודתו, למלחמה בארבה... התדעו היכן הוא גר״? שאלה נאה שואל זה. הנה אנו משיבים לו: ״הוא בן מושבתנו, וגם גר בביתו שבמושבה״. השקט והפשטות שבדברינו עוררו בו פליאה, והיה לראשונה מעמיד פנים, שאיננו מאמין בדברינו. סבור היה, כי ברצוננו להנות מחופשה בבתינו. ובין כה עכב אותנו מעט, כדי להשיג אינפורמציה על אודות ״אל חווג׳ה אל כביר אהרנסון״. אותו יום מסרנו את הנשק ואת ״בגדי המלכות״, נפרדנו מעל הבימבשי והאופיצרים, ובשמחה שמנו פנינו לזכרון־יעקב. רק פה במושבתנו, נודע לנו, שמר אהרן אהרנסון הוא ממונה ראשי על המלחמה בארבה, והרי הזדמנות טובה להביאנו לכאן שנעזור בעבודה זאת במחוזנו... הארבה המעופף כבר איננו, הוא כרסם די צרכו, הטיל ביציו, ועף מכאן. עכשיו מטפלים באוסף הביצים ובהשמדת הזחל שהתחיל יוצא לאויר העולם בכמה מקומות. בחורשת האקליפטוסים שבדרך לנזלה, ממערב למושבתנו, נתמלא בור גדול ביצי הארבה. חשבנו כי חסלנו את הבור הזה, אך לדאבוננו הרב רק עבר זמן מה, והודיעו לנו, כי משם ממש זורם זרם זחל עצום. נראה כי הביצים לא הושחתו כראוי, גם כסוי הבור