לא נעשה כהלכה. עכשיו נעשה כל מה שאפשר כדי לכסות היטב את הבור ולהשמיד כל מה שנשאר שם. אך הזחל מתרבה. מגיעים אלינו זרמים ממקומות שונים ואין לעמוד בפניו במלחמה, אין שום דבר מעכב בעדו, הוא עובר קירות וגדרות, וגם נחלי מים. אנשי הסביבה נלאו מן המלחמה בזחל. והיאוש השפיע גם הוא, לאחר שאתה עובד ועמל ואין סמן ברכה. לעינינו נאכלו הירקות, הנטיעות. זה עכשיו היה כרם גפנים ירוק ומלבלב, עברה שעה מאז פרץ בו הזחל ולא הותיר בו מאומה, מראהו עתה שחור, זרועות הגפנים ערומות בלי עלה ירק אחד, תלויים אשכולות בוסר על הזמורות והרבה מוטלים על האדמה. בדבר בציר השנה אין מה לדבר. דואגים לשנים הבאות, חוששים פן יגרום כרסום הזמורות הרכות למחלות, מאין עצה ומאין תקנה. אנו נשארנו לעת־עתה בזכרון־יעקב. הפקודה הקוראת אותנו לחזור למחננו לא אחרה לבוא. — -״

״על הארבה מספר מעט ברשימותיו גם

בנימין בלומנפלד :

״— —

אהרן אהרנסון

הרצה לפנינו כמה הרצאות על הארבה ועל המלחמה בו. אך הארבה לא עזב עד אשר הטיל את ביציו בעברה המערבי של המושבה. אז הכריחה אותנו הממשלה לצאת וללקט את הביצים מן האדמה, ובכל ערב הבאנו את הלקט ומסרנו אותו לשלטונות, והם העלו את שלל הביצים באש. אך עוד נשארו הרבה ביצים, אשר מהם יצא הזחל, והוא עבר בכל מקום. אז חפרנו מחילות, היינו מניסים אותו שמה ומכסים על המחילות המלאות זחל״.

העריץ הזה, ג׳מל פחה, שכל ראשי הישוב ועסקניו חרדים מזעמו, יודע רק איום אחד: ״לתלות על העץ״. והוא מוצא באהרן אהרנסון ידיד נבון והוא מקרבו ומבקש להנות מידיעותיו וכשרונותיו לטובת המלחמה של טורקיה וגרמניה בת־בריתה. אהרנסון יודע, כי הטורקים הם עכשיו כלי שרת בידי הגרמנים הללו, שאם ינצחו במלחמה, ידחקו מהרה את רגלי הטורקים מן המזרח וממילא גם מארץ־ישראל. הוא מרשה לעצמו שפה ברורה בשיחותיו עם ג׳מל פחה, עד שזה מאיים עליו, ספק אמת ספק הלצה, ״לתלותו על העץ״. אך אהרנסון משיב לו ואומר:

— מכובד גופי ינתק חבל התליה — אומר אהרן אהרנסון לג׳מל פחה — וכאשר יפול גופי על האדמה, תזדעזדע הארץ והד הנפילה יהיה נשמע גם באמריקה...

ג׳מל פחה חש ברמז. אהרנסון קשרים אמיצים לו עם אישים רבים וידועים וגם עם מחלקת החקלאות של ממשלת ארצות הברית, שעדין היתה מדינה ניטרלית. ומפני התערבות של ממשלה כה אדירה – התיירא ג׳מל פחה מאד.

אך אם ״הארז״ ג׳מל פחה יודע ומבין, כי מן ההכרח הוא לותר על ״התענוג״ ״לתלות את אהרנסון על העץ״, וחשוב מאד הוא ליהנות, מידיעותיו וכח מרצו, פן תרעב הארץ וממילא ירעבו צבאותיו, והוא עוזר לו ככל אשר יוכל — הנה אלה ״אזובי הקיר״, מושלי המחוזות, גורמים הרבה קשיים לאהרן אהרנסון ומניחים