הרבה מכשולים על דרכו במלחמתו בארבה. ביומנו מן הימים 26-29.4.1915 מזכיר אהרנסון את אלה, וביחוד הוא מספר על תעלוליו של מושל יפו חסן בק, שהציק ליהודי יפו, בדרשו, למשל, שכל בתי הספר העברים ישלמו את תמורת ביצי הארבה שהיו צריכים לאסוף, אף כי הם עצמם השתתפו בעבודה זו. לפי דרישת חסן בק, צריכים היו תלמידי הגמנסיה בלבד, לשלם 6000 פרנק!...

תמיד התאנה חסן בק לאהרנסון, ובכל שעת כושר בקש לגזול את היהודים במושבות, לקחת מהם את צנורות הפרדסים, את פח הגגות וקירות הצריפים, את חוטי הברזל הדוקרניים מגדרות הכרמים והשדות. לא ידע שבעה חסן בק.

בין ה״ארז״ ג׳מל פחה ובין ״אזובי הקיר״ כמושלי המחוזות, אין אהרנסון מוצא את מקומו. לאלה, רובם ככולם, טוב אולי האסון שהביא עמו הארבה. לא לתושבי הארץ ידאגו המושלים, ובלבד שישביעו תאוותיהם לכבוד, לבצע, לגזל ושוד.

אהרן אהרנסון בועט במנויים של ג׳מל פחה, קצה נפשו, וביום 29.4.1915 הוא מגיש לג׳מל פחה את מכתב התפטרותו.

*

כי אמנם עמוס היה

אהרן אהרנסון

עבודה וטרדות צבור לרוב גם בלעדי כן. בכולן הוא מושך בעול ומשמש רוח החיה. הנה כבר בחודש אוקטובר 1914 נוסדה הועדה הארץ־ישראלית לחלוקת העזרה האמריקנית, (American Relief Fund) ואהרן אהרנסון נתמנה ראש הועדה בשביל מחוז השומרון והגליל. מכספי העזרה האמריקנית הופרשו לפקוחו של אהרנסון 27 אחוזים (חיפה שלשה וחצי אחוזים, צפת שמונה, טבריה חמשה וחצי, מושבות השומרון, הגליל התחתון והגליל העליון — עשרה).

מרובים היו צרכי כל מקום ומקום ולנצרכים אין מספר. מכל צד ועבר שוְעו לעזרה. וכל אחד מן הנצרכים רואה את מצבו עגום ביותר, ורבים ראו עצמם מקופחים... מאות מכתבים קבל אהרנסון ומאות כתב. הוא סייר בערים ובמושבות, חקר ודרש, והשתדל ככל יכלתו לעזור, לארגן. ואמנם הרבה מרץ ואהבה השקיע אהרנסון בעבודת הסיוע.

הרבה מכשולים וקשיים מוצא אהרנסון בעבודת הסיוע, ולאו דוקא מצדם של הנזקקים והנצרכים בלבד. גם ההנהלה המרכזית (ד״ר רופין וטהון) איננה משביעתו רב־נחת. אלא שהוא מטבעו נוטה לפעולות ישרות, בלי לשקול על פי דרכי מפלגה או חשבונות של פוליטיקה זעירה. גם בעבודת הסיוע שבע האיש תמרורים.

וגם בזכרון־יעקב נתמנתה ועדה לסיוע למושבה ולבנותיה, ועם חבריה נמנה מר זיידע גולדשטיין. והרבה עזרה וסיעה ועדה זו, והרבה הרוחה הביאה בימים הקשים והמרים ההם.