הדירות, הוכרחו אכרים רבים להצטמצם ולפנות מקום. נתפשו גם אולמים גדולים ביקב המושבה. ומאות קנטרים של חטה ספקו אכרי המושבה גם בשביל כלכלת המהגרים. העזרה הוחשה בכל מדת האפשרות והזריזות. נדדה גם הגמנסיה ״הרצליה״, על תלמידיה ומוריה, לשפיה. שם נמשכו למודיה כסדרם עד גאולת הארץ. הרבה מושבות לא יכלו לקלוט את מכסת המשפחות שהוטלה עליהן — וזכרון־יעקב הוכרחה לקלוט גם את העדפים הללו, על מכסתה היא. בארכיון של הועד נמצא מכתב־תודה מאת ועד ההגירה, המעריך את העזרה שהגישה זכרון־יעקב לקרבנות ההגירה ומחשיב הרבה את המאמצים שעשתה המושבה. בפרוטוקולים של ועד ההגירה המקומי מסופר על מאות דירות שנתפנו, על עשרות עגלות שחזרו והלכו, על מאות קנטרים חטה שניתנו. וכמעט דבר לא סופר על־כך עד היום.

מחזות העוני של הגולים החרידו כל לב. מאות משפחות שרויות בצער אלם, דרות צפופות באולם גדול מאולמי היקב, המלא איצטבאות ערוכות שורות שורות, איצטבא למשפחה. ועד ההגירה שבמושבה עושה ככל אשר ידו משגת למנוע מהם רעב, דואג להם לקורת גג, ללבוש ולנעל. מתלמידי הגימנסיה כמה עובדים אצל האכרים, אחרים מפוזרים בין התושבים, עד יעבור זעם.

ישראל דושמן (״הארץ״ גליון 3099) ברשימתו ״ביקב״ מתאר את חיי הגולים במרתף:

״אחרי כיבוש יפו ופתח תקוה ע״י האנגלים, גדל מספר המהגרים בזכרון־יעקב. ועד המושבה קבע להם את האולם הגדול שביקב. ולא היה מקבל אותם אלא אחרי חטוא מדוקדק של בגדיהם וחפציהם. מפחד טיפוס הבהרות צוה הרופא לגזוז את שער הגולים. אבל כאן התקוממו לו הנשים, וביחוד העלמות, שלא רצו בשום אופן להתפרק את עֶדין. העלמות, ביחוד העלמות, היו בוכות, מתחננות. אך פקודת הרופא היתה חזקה ועל הרבה צמות עבר הכורת.

״...— קשים ורעים היו חיי הגולים. שנה ומחצה של טלטול וצער דכאו את רוחם עד עפר. לחלק קטן היתה עבודה כלשהי במושבה. אבל הרוב הגדול היה יושבים באפס מעשה. התמיכה שניתנה להם מועד ההגירה לא היתה מספיקה, ולכן היו מוכרחים לזכות מן ההפקר. בשעת הקציר היו הולכים הילדים והזקנים ללקט בשדות, וגם בשעת הובלת התבואה לגורן, הנמצאת בתוך המושבה, היו מהלכים אחרי העגלות, ואף שללו להם מן הצבתים, והרשום ללקט בין העמרים. ובני האכרים עוד הגדילו לעשות. בשבתם על עגלות התבואה היו משליכים לפעמים כלאחר יד חופן של שבלים ונותנים לגולים ללקט. נשי המושבה היו מציצות בעד החלונות ומנענעות בראשיהן. לבן היה מתמלא רחמים על האומללים שגורשו מקנם. ביחוד חמלו על הזקנים הפוסעים בכבדות אחרי העגלות ואינם יכולים להתחרות בילדים הזריזים, המהדסים כתרנגולות מעגלה לעגלה, מלקטים על ימין