לנגה נתקלו הטורקים בצור, הנה פה נתקלו בחלמיש. מענים אותה בכל מיני ענויים, אבל היא אינה נכנעת, לבה מלא בוז למעניה.

וכאשר מביאים אותה אל מלון הרשקוביץ, מקום מפקדתו של חמאד ביק, היא נכנסת ומטיחה בבוז ובחימה: ״מדוע אתה מכה את אבא והוא בן ששים ושמונה? עשה בנו ככל העולה על רוחך, אולם אבי איננו יודע דבר״... וחמאד ביק מתנצל: ״מה יכול אני לעשות? זוהי פקודה צבאית״...

למחרת היום, לפני הצהרים, קרא הקימקאם למלון את כל זקני המושבה ונכבדיה. הוא איים: ״אתם מחויבים להביא את לישנסקי וחבריו. אני נותן לכם זמן עד שעה 4 אחרי הצהרים. שאם לאו,

אעשה בכם טבח כפי שעשינו בארמנים . את התפקיד הזה אמסור בידי הצבא״...

נתכנסו כל אנשי המושבה אל בית הכנסת, קראו תהילים, והבכי קורע לבבות. העסקנים, ובראשם ישראל יהודה נידרמן, המוכתר, משתדלים לשכך את חמת המפקדים ומבקשים לבטל את רוע הגזירות. נידרמן מתרוצץ אילן ואילך. פעמים נדמה, כי גזרת האיומים כאילו בטלה, אך מי יודע את אשר זוממים הטורקים עוד. כל בני המושבה נשבעו. לבקש ולמצוא את לישנסקי ולהסגירו לשלטונות חי או מת.

*

צבי אפשטין

מספר: ״למושבה בא קצין אחד בשם ג׳מיל אפנדי, מן המשטרה הצבאית, ועמו עשרה חיילים. מן הועד בקש כמה צעירים שיצאו אתם לחפש את לישנסקי. הועד בחר בצעירים

דב לייטנר ,

יצחק וילדר ,

יצחק ליבוביץ ,

צבי אפשטין . הועד גייס סוסים לרכיבה במושבה, נתן להם גם כסף והם נסעו עם ג׳מיל אפנדי לחפש את לישנסקי. הגיעו עד צפת ובקרו בכל הישובים העבריים והערבים, חזרו מצפת לחיפה ולנו שם אותו לילה. הזמינם לביתו ואכלו ארוחת ערב, גם לנו בביתו. למחרת חפשו בסביבות חיפה אכלו אצלו ארוחת הצהרים וחזרו הביתה.

״בערב הגיעו למושבה. אך נכנסו לרחוב המושבה יצאו מבית הכנסת, אחרי שנשבעו בספר התורה, כלם עיניהם דומעות. לקראתם באו נידרמן וליטנר, והם פנו אל צבי אפשטין, ובקשו ממנו לחזור מיד לחיפה. כשבקש לנוח ולדחות את נסיעתו למחר, דחו אותו ואמרו לו שהענין דחוף ומן ההכרח לנסוע מיד. לבסוף נתרצה. מסרו לו מכתב כדי למסור אותו לידי וכסלר,

ב״כ בא כוח (נציג)

יק״א החברה להתישבות היהודים Jewish Colonization Agency (JCA)

בחיפה. בכניסה לחיפה עצרו בו חיילים ושאלו אותו למטרת דרכו. הוא הסביר להם דבר אמת. הם בקשו לראות את המכתב והוא מסר אותו לידיהם. הוליכו אותו למשרד הקימקאם. הכניסוהו לקומיסר וזה נכנס לקימקאם להראותו את המכתב בו היה כתוב לאמר: ״ג׳מאל פחה היה בהר הכרמל ושוכסלר יתראה אתו וידבר בזכרון־יעקב ובמצבה הנואש״!