״הקומיסר חזר עם המכתב ומסר אותו לידי אפשטין. שאל אותו: היכן ילון? והשיב לו: במלון זכרון־יעקב. את הסוסה מסר להעבירה לחאן. והוא הלך לוכסלר ומסר לידו את המכתב.

״חזר למלון, אכל ושכב לישון. אחרי חצות הלילה שמע דופקים על הדלת. נגשה בעלת המלון והנה עומדים שני חיילים ושואלים לאחד מזכרון יעקב. הוא שמע את הדו־שיח בין בעלת המלון והחיילים, מיד התלבש, וכשזו מסרה לו שקימקאם חיפה מבקש לראותו, כבר היה לבוש. באתי לקומיסר וישבתי על הכסא.

״אפשטין אמר:

״— אני עיף ורוצה לישון. או שתניחני או שתאסרני.

״הקומיסר עלה אל הקימקאם וחזר עם פקודה לאסור אותו. העבירוהו לבית הסוהר. באותו לילה בא בעגלה נידרמן לחיפה והלך אל וכסלר אל הכרמל כדי לפגוש את ג׳מל פחה. את העגלה עצרו ושאלו לעגלון מי בא אתו וזה אמר: מוכתר זכרון־יעקב והוא עלה לכרמל. מיד הלכו לאסור את נידרמן על הר הכרמל במלונו, כדי שלא יוכל להתראות עם ג׳מל פחה. בבקר הורידו אותו והיה אסור אצל הקומיסר. כשבאה בעלת המלון לתת לו אוכל במאסר, ספרה לאפשטין כי נידרמן נמצא כאן. כתב כמה מלים אל נידרמן ובקש ממנו לעזור לו ולשחררו מן המאסר. נידרמן ענה לו: ״כיון שאני עצמי אסור ואינני יכול לעזור לעצמי – עזור לעצמך״. באותו יום בבקר עבר ג׳מיל אפנדי וראה את אפשטיין יושב ליד הדלת. שאלו מה קרה והוא ספר לו את הענין. ג׳מיל אפנדי אמר לו, שלא יוכל לעזרו כיון שהוא בריב עם הקימקאם, אבל הבטיח לשלוח לו איש שיעזור לו.

״בא טורקי זקן אחד ושאל אותו למה הוא אסור. ספר לו. שאל לאיזה בקשיש. אפשטין הבטיח בקשיש טוב ובלבד שישתחרר. הטורקי הלך אל הקימקאם. באו לשם. הקימקאם קלל את אפשטין, רקק רקיקה וצוה עליו להביא את נידרמן, שכבר שוחרר ונמצא אז במלון זכרון־יעקב. כשאמר ללכת עצר בו הטורקי ובקש את הבקשיש המובטח.

״בא למלון ומצא את נידרמן יושב, ראשו נתון בין ידיו ובוכה. נתברר שהוא אסור ואיננו יכול לצאת. נידרמן שמח לשחרורו של אפשטין.

״ישבנו במלון וכבר חשבתי לחזור הביתה. בקשתי ממנו לעזור לי להשיג רשיון מיוחד כדי לצאת מחיפה שהיתה כמרקחה. הלכתי לקימקאם לבקש רשיון מעבר, אך הקימקאם קלל אותי וגרש אותי מעל פניו.

״עם נידרמן ישב שמונה ימים. החנונים מז״י באו לחיפה ויחד אתם יכול להסתלק ולנסוע הביתה.

״לאחר כמה ימים השתחרר גם נידרמן וחזר למושבה.