היכן ראובן״. ואלברט צועק: ״ראובן, ראובן איכה?!״ — וזעקותיו מחרידות, מזעזעות, עד אשר

ראובן שוורץ , הנחבא בהרים הסמוכים, שומע אותן... לבו מתכוץ, דמו קופא בעורקיו. איננו יכול לשמוע עוד — והוא נכנס למושבה ומסר את עצמו, יחד עם גרביבקר, כדי לפדות את חותנו מן הענויים. לעיני שרה מענים את ראובן ואוסרים את

מנשה ברונשטין , את

יצחק הלפרין , את

ניסן רוטמן

ואת

טובה גילברג . אותם ישלחו לחיפה, לנצרת ולדמשק. שם נכונו להם ענויי גוף ונפש.

את כולם עינו. אך יותר מכולם עינו את

שרה . לא השאירו מתום בגופה.

אחר־כך לקחו הטורקים עשרים איש מזקני המושבה ונכבדיה וישלחום למאסר בנצרת, כבני תערובות ללישנסקי, וביניהם גם

אפרים פישל אהרנסון , — שוב פרשת ענויים חדשה. והוא עומד גם בנסיונות אלה. שוב אותה תשובה על לשונו: ״שמע ישראל

ד׳ אלוהים

אלוהינו

ד׳ אלוהים

אחד״!

עשרים איש מזקני המושבה כלואים בנצרת, ״בני תערובות״. והאנשים בני ששים, בני שבעים, בני שמונים. אם לא יתפש לישנסקי ויוסגר לידיהם, ענויים קשים ומרים נכונו להם. הנה הם הולכים אסירי המלכות, צועדים קוממיות, באמונתם יחיו ובנצח ישראל שלא ישקר יאמינו:

זאב נימן ,

ליבוש בלום ,

חיים בער שוורץ ,

שמואל זאב ברונשטין ,

יוסף גרף ,

אלתר אידלשטין ,

ליב אבדיק ,

משה ריבניקר ,

קלמן אהרנסון ,

שמעון גילברג ,

שלמה וילדר ,

משה אברמוביץ ,

ליב שוורץ ,

אברהם דוידסקו ,

שמואל שטרנברג ,

יחזקאל חצקלביץ ,

רפאל כהן

פקיד

יק״א החברה להתישבות היהודים Jewish Colonization Agency (JCA)

-— עד עשרים איש במספר.

ימים ולילות תעה

יוסף לישנסקי

בהרים ובשדות, נמלט מידי רודפיו. כחיה פצועה בקש מסתור. יצאו לחפש עקבותיו צעירים וזקנים, מכל המושבות וגם מזכרון־יעקב. חברי ״השומר״ החליטו להסגירו חי או מת, מפחד פן יבולע להם. וכשפגע, בסביבות כרכור, בכמה מחברי ״השומר״ והוא נתן בהם אמון, ״הסכימו״ לתת לו מחבוא ומחסה, ויביאוהו עד ״התנור״ במטולה, ושם ירו בו... הוא רק נפצע ונמלט שוב מבין הידים שנגואלו בדם אחיהם. אך בסביבות ראשון־לציון, בנבי־רובין, נתפש והוסגר לשלטון. רבים בקשו לתאר את לישנסקי כמוג־לב, ואין בכל דבריהם שמץ אמת. עדים רבים הם המעידים על רוחו של האיש ועל גבורתו. בימיו האחרונים, בטרם נתפש, והוא פצוע וכואב, מורדף ורעב, והכל קמים עליו, עוד האמין בניצוץ אדם ויהודי הפועם בלב אחים. זכורה לטוב הגב׳ פסקל מפתח־תקוה שנתנה לו זמן־מה מקלט, מרפא ומזון, עד שהחלים מעט.

מי יתנה ענות נפשם של הזקנים אסירי נצרת ומי יגיד סבלם וכאבם. כמה טרחו, הועד והמוכתר, כמה יגעו בדבר שחרורם והעלו חרס בידם. כבדה מכונת