השלטון הטורקי, וצריכה הרבה ״שמן״ כדי להזיזה, החל ממודיר קיסריה, ועד קימקאם חיפה ועד הז׳נדרם התורכי בסוהר נצרת. מעשה היה, ועל חבר הועד

בנימין בלומנפלד , הטילו שליחות קשה ורבת אחריות: להוביל לנצרת חבילה לאיש, ובחבילות מעט מזון וכמה מטבעות־מג׳ידיות לכל איש — מאת המשפחות. הדרך עד נצרת בקרון רתום לפרדות פרשה בפני עצמה היא. ובנצרת גופה סכנה להראות ברחוב. איך יגיע בלומנפלד אל הזקנים ואיך ימסור להם את חבילותיהם וצרורות המטבעות? אבל הוא קבל עליו את השליחות ועליו לעשותה. והנה עמו כמה בקבוקים ״מן האדום האדום הזה״ שביקבי המושבה, אין טוב מ״כיבוד״ זה למפקח על בית הסוהר. בקבוק אחד ועוד אחד — דיו לג׳נדרם השומר... וכך הגיעו החבילות לידי בעליהם. לדבר עם האסירים – לא הורשה. הוא ראה אותם, גם הם ראו אותו, מביטים איש אל אחיו ושותקים. והחייל לוקח מן החבילות, קורא בשם, ומוסרן בזו אחר זו, וכך גם צרורות המג׳ידיות.

האסירים גם הצליחו לשלוח מכתבים למשפחותיהם. כיצד נכתבו והוצאו מבית הסוהר ונשלחו לתעודתם פליאה היא, אכן גדול כוחו של ״הבקשיש״. מאורע זה רושם יוסף דוידסקו:

״...זכורני, פעם ביום ששי לפנות ערב אחרי חג הסוכות, אותו החג המר והנמהר שבו הוקפה זכרון, ושדי שחת בדמות קצינים חסרי־לב קמו להתעלל בנכבדי המושבה וזקניה, וביחוד במשפחת אהרנסון והמקורבים להם הן קרבת משפחה והן קרבה מתוך עבודה משותפת במשק, בשדה ובתחנת הנסיונות, באתי אל המושבה מפתח־תקוה בעגלה, כרגיל. המשמר העמידני ושאל וחקר מי אני? מאין אני בא? לא הועילו כל הבקשות לתת להכנס למושבה, ורק לבסוף הורשיתי להכנס למושבה ברגל, כדי לקבל מאת המודיר

אחמד בק , ששהה אז במושבה, רשות כניסה לעגלה שנשארה אצלם בעודה רתומה לסוסים. נכנסתי ברגל למושבה ושמתי פעמי אל

מלון גרף , שבו התאכסן המודיר, ומה גדל תמהוני כשלפני המלון פגשוני

ישראל לרנר ואלתר גרף , ופנו אלי במלים אלו:

— מאת אלוהים נשלחת אלינו, אתה דרוש לנו, ותיכף ומיד.

״כולנו נכנסנו לחדר, והנה הוסבר לי, כי הגיע יהודי, הנמצא מחוץ למושבה, ואתו 13 מכתבים מאת נכבדי המושבה, אשר התורכים אסרום בנצרת, ואין בני משפחותיהם יודעים על גורלם. והנה מחוץ למושבה נמצא יהודי אשר הצליח לבוא במגע אתם ולתת אפשרות למשפחותיהם החיים בין יאוש ותקוה לקבל דרישת שלום מהם. היהודי הזה, זקן ממסחה, היא כפר תבור, הגיע לשפיה ואינו יכול להכנס עם המכתבים מפאת האסור החמור על הכניסה והיציאה בתחומי המושבה. שמו של היהודי הזה הוא

אליסון , והוא מחכה במורד שעל יד שפיה, בשדה הזיתים הנקרא ״ זקרורי ״, וכפי שהותנה: האדם שיבוא לקחת את המכתבים צריך לקרוא 3 פעמים בשמו של

אליסון , וזה הוא כסימן קבוע מראש. הסברתי