להם את מצבי ואת דבר העגלה העומדת רתומה מחוץ למושבה בידי המשמר כערבון שאני אחזור מהמושבה או שאביא רשיון להכניסה למושבה.

אלתר גרף

קבל על עצמו את סדור הענין עם המודיר

אחמד בק

ובלבד שאקבל על עצמי את השליחות.״

״ה״נשק״ שלקחתי אתי היה כדת הנשק בזמן ההוא, הפועל לפעמים יותר מאשר תותח בן 42... לקחתי אתי מספר ״בשליקים״ (מעות תורכיות קטנות), 2 ככרות לחם טרי וטוב, העלול לסנוור את עיני החייל התורכי הרעב, ויצאתי בשבילי המושבה, הנהירים לי, כיליד המושבה, היטב. העלטה שכסתה את השמים שמשה לי מחסה ולאט לאט, צעד אחרי צעד בהשתדלי שלא להקים רעש, הצלחתי לעבור בין המשמרות בהשתדלי אף לא לנשום. נשמתי לרוחה רק כשהגעתי אל חורשת הזיתים לאותה החורשה אשר בשנים כתקונן המתה בעונה זו, עונת המסיק, מרוב אדם ובהמה. כעת היתה החורשה שוממה וחוץ מיללת התנים והדי קולות מהמושבה לא נשמע שום דבר. עשיתי כפי שהוסבר לי וקראתי שלש פעמים בשמו של

אליסון . ובעודי מביט הנה והנה, צץ כאילו מתוך האדמה ראשו של יהודי זקן וקול ענה: —

הנני . הוא מסר לי את צרור המכתבים וספר לי בדברים קצרים על הסבל הרב שנפל בחלקם של אסירי ציון אלו וציין את התנהגותו האמיצה של ר׳

אפרים פישל אהרנסון , המעודד את רוחם של האחרים והמתעניין גם בין כתלי הכלא במצב המשק ובקש הימנו למסור

לשטרנברג , שיתחילו במסיקת הזיתים, ועוד הוראות הנוגעות כולן למשק. לא היה סיפק בידו לספר לי באותו מעמד על כל המוצאות אותו, איך שהצליח להתקשר אתם, ואיך העביר את המכתבים הללו מתוך סכנת־נפשות ממש, אך ורק כדי להשיב נפש בני ביתם של הנאסרים ולמסור את דבריהם ורצונם.

״נפרדתי מעם הזקן בן ה־50, זקן הראוי לשולחיו ולעמו ושבתי לדרכי. אבל בידעי שכעת אני מוביל חומר העלול להתפרש כחומר המסייע למרגלים, נקטתי באמצעי שמירה יותר זהירים בלכתי הפעם. בחרתי בדרך עקיפין העוברת את הפרדס של רבניקר. בצעדי זהירות־משנה התקדמתי והגעתי עד לטחנת הקמח הנמצאת על יד היקב. בהגיעי לשם שמעתי את חליפת המשמרות של הצבא. נצלתי שעת־כושר זו בעוד הם עסוקים בשיחה, מסירת הפקודות, ובמרחק כ-200 מטר מהם עברתי הלאה והם לא הרגישו בי. הספקתי להגיע לחלקת הזיתים שעל יד התחנה, והנה קול צעדים באים מעבר היער, מצדה הדרומי של המושבה. הסתתרתי מאחרי גזע עץ זית וראיתי 2 ערבים המתכוונים גם הם כמוני לחדור בגנבה למושבה. הם נתעכבו לא רחוק ממני ואני שמעתי אותם מתלחשים ומתכנים תכנית איך לעבור. את שני הערבים הכרתי יפה והייתי בטוח בהם, כיון שידעתי כי יש להם יסוד מספיק לשנוא את התורכים, שלא פעם התעללו גם בהם. קראתי בלחש בשמו של האחד, הוא הכירני ומיד נפגשנו ושלשתנו הוספנו לערוך את התכנית. החלטנו