לתקופה של אחרי המלחמה... לרכז את הכוחות בצרפת, באנגליה ובאמריקה לקראת המפעל הגדול של בניין ישראל, שיביא גאולה לעמנו ושלום לעולם.

ושוב לקח בידו את מקל הנודדים וישם פעמיו לגולה. ובקיץ 1918 עזב את ארצו האהובה, שנגזר עליו לא לחזור אליה לעולם.

אך טרם בא היום ולמושבה הגיעה השמועה אשר החרידה כל לב:

— —

אהרן אהרנסון , בטוסו באוירון מלונדון לפריז, צלל עם האוירון וטיסו כאחד במימי תעלת הלה־מנש.

עמו אבד גם סוד אבדנו.

השמועה נישאה על ידי הטלגרף לכל קצוי תבל.

איך? כיצד? אנשים עומדים נדהמים. האמנם קרה כדבר הזה. גדולי המדע ואנשי מדינה מתאבלים מרה.

אהרן אהרנסון נחפז לועידת השלום שהתכנסה בוירסי. הוא טס לתבוע את הפרעון שהובטח לעמו ולארצו. הוא נחפז להגיע ליום הגדול, ובדרכו קדמהו המות, האסון, אסונה של האומה היהודית כולה. ביום

ד׳ אלוהים

סיון

תרע״ט 1919

נערך מספד גדול לזכרו בבית־הכנסת.

ביום 2.6.19 קרא ועד המושבה לחברי ועד חדרה ועמם אורחים מתושבי המקום, לדון

ע״ד על דבר

מצבת זכרון למנוח.

י. מ. ברונר

הציע לבנות בית ספר חקלאי.

בוטקובסקי

מחדרה הציע לבנות בית ליתומים.

ורפאל כהן , פקיד

יק״א החברה להתישבות היהודים Jewish Colonization Agency (JCA)

בזכרון־יעקב, תומך בהצעת ברונר וסבור, כי המקום הראוי לדבר יהי התחנה לנסיונות חקלאיים בעתלית. והנה נוסח המכתב שנכתב לועד הצירים ולמשרד הא״י:

״בישיבה המשותפת של ועדי המושבות חדרה וזכרון־יעקב, שהיתה אחרי ההספד למנוח אהרנסון, הוחלט: לפנות להסתדרות הציונית בהצעה ליסד מוסד חנוכי חקלאי ליתומים בשם ״בית אהרן״. — המוסד יקום באחת המושבות בשומרון. לרעיון זה הסכימה דעתם של כל חברי הישיבה, הואיל והמנוח א. אהרנסון שאף כל ימי חייו להתפתחות עבודת האדמה בא״י ושכלולה, ומת באמצע עבודתו לטובת הישוב ולא השאיר אחריו בנים, כי אם את שמו הטוב — ובזמן המלחמה נתרבו מאד היתומים בעולם העברי, ללא מקלט ומחסה, ויהיה נא שמו הטוב לעזרה לאומללים שנשארו בלי הורים; מקוים אנו, כי בעזרת המוסד הנ״ל תמשך העבודה לטובת הישוב שהמנוח התחיל בה ולא גמרה״.

ההסתדרות הציונית, כפי הנראה, לא ראתה לעצמה חובה להגשים את הדבר.

העתונות בעולם, יהודית ולועזית, העריכה את האבדה הגדולה לאנושות כולה במותו של אהרנסון. מאמרים ורשימות ספרו מעשיו וגדולתו של האיש.

״ב-1914 פרצה המלחמה — מספר בזכרונותיו ז. סוסקין — באביב 1916 ראיתיו בפעם האחרונה בהמבורג, במקום שם בקר אותנו בנסיעתו לאנגליה דרך