שודיה, בגרמניה היינו אנו, אני ואשתי, היחידים, שמסר לנו את שאיפותיו לפרטיהן, — להוליך את האנגלים

לא״י לירה ארצישראלית, או לארץ ישראל , ״כי לולא כן לעולם לא נזכה לראות את הארץ״. אנו הסכמנו למעשהו בשמענו את דבריו המכריעים שמקורם אהבה עזה לעמו ולארצו. אנו עוד החלפנו אתו מכתבים בהיותו בשודיה. — — את הידיעה האחרונה קבלנו ממנו ביום מעופו הטרגי מלונדון לפריס, לפי התאריך מתחילת מאי 1919. זו היתה טלגרמה של ברכה ושמחה אחרי הפסקה של שנים אחדות. זו היתה ברכתו האחרונה של ידיד נאמן וחביב, של אדם גדול ויהודי גדול״.

הגנרל הודסון ואורמסבי־גור מבכים את מות אהרנסון כאבדה פוליטית; פוירשילד ואחרים — כאבדה מדעית; הנרייטה סולד ואחרים — כאבדה לאומית.

הגנרל אלנבי במכתבו לועד הצירים מ־14 יולי 1919 כותב:

״...במותו של אהרן אהרנסון נלקח ממני ידיד יקר וקצין אשר לעולם לא נוכל למלא את מקומו. הוא הוא שהיה היוצר הראשי של הסתדרות הידיעות החשאיות מאחרי החזית התורכית. הוא מלא את עבודתו באמונה חרף כל המכשולים והסכנה הכרוכה בהם, אך מסירותו לנו הביאה אסונות נוראים על הקרובים והיקרים לו מידי האויב. מר אהרנסון היה אדם בעל מרץ כביר ורוח עשוי לבלי חת, הוא היה ציוני וארץ־ישראלי בכל נימי נפשו, ולשכניו הלא־יהודים רחש אהדה רבה אשר עזרה במדה רחבה להנהלה בא״י. אסיר תודה אני לו על עצותיו המחוכמות, על ישוב דעתו ומתינותו, במותו אבדה הקיסרות הבריטית והציונות אבדה כבדה, אך עבודתו לא תסוף לעולם״.

והקולונל מיינרצהגין , האופיצר הפוליטי לועד הצירים, כותב במכתבו מיום 11 לנובמבר 1919:

״... אהרן אהרנסון היה אחד המצוינים שנקרו לפני בימי חיי. את גבורתו ואומץ לבו הוכיח למעשה בארץ־ישראל כמה וכמה פעמים בימי המלחמה, ואת גודל נפשו הראה אח״כ בפריז במועצת השלום. השפעתו על הציונים והציונות, אהבתו לארץ־ישראל, שלא ידעה תחומין ושנגעה במעמקי נשמתו, וידיעותיו ונסיונותיו המדעיים — כל אלה היתרונות שהתמזגו מזיגה הרמונית באישיותו הכבירה, עושות את האבדה לאבדה שאינה חוזרת. ועל כל צעד ירגיש האדם בחסרונו, ובחסרון עצותיו הנכבדות בענינים הטכניים של א״י. אם כי, כשאני לעצמי, אבד לי חבר גדול במותו, חבר טוב ויקר שאין לי עליו תנחומין. מותו הטרגי היא אבדה גדולה שבעתיים לציונים ולציונות, ודורות יבואו יכירו מה עשה ומה פעל האיש הזה לעמו ולארצו״.

ציר ארצות הברית בפריז בשנים האחרונות ועמוד התוך של הפוליטיקה העולמית, כתב אל אלכסנדר אהרנסון בשעתו:

9 באפריל 1920, וינדזור, ורמונט,

א. ח. א.