לקבל מפועל תימני בעל משפחה, המשתכר לא יותר מ-240 גרוש לחודש, סכום של 10

ג״מ גרוש מצרי

והתפשרו שתהיה התרומה תשלום בעד חמשה חדשים, מס חדשי של שני

ג״מ גרוש מצרי , כפי המינימום שהחלט בועדה המרכזית לקה״ק ביפו. כמובן מתנדבים יתר הפועלים וכל יושבי המושבה בהערכה עצמית איש כיכלתו. הועדה לקה״ק שנוסדה כאן מתוך כל המפלגות והעדות, עובדת במרץ, והסכום של 20

ל״מ לירה מצרית

אשר הטיל המרכז על מושבתנו לשנה זו, יכפל.

״— ביום הששי

כ׳ כבודו

תמוז, בשעה שש לפנות ערב, בא אלינו מחיפה מר לואיס ד. ברנדיס בלוית האדונים ד. האז, סימרן, המיור ולי ומוצרי. לשני צדי הדרך, מקצה הרחוב עד בית הכנסת, הסתדרו בשורות כל תלמידי בית הספר, ״הצופים״ וה״מכבים״ כולם דגלים בידם. מאחוריהם מסתדר כל הקהל. עשרה צעירים רוכבים על סוסים יצאו לקראת מר ברנדיס ובידיהם דגל לאומי. כשהגיעו האורחים אל קצה המושבה, קבלו שלש תלמידות את פניהם בזרי פרחים ובצרור שבלי־חטים, ואחרי קריאת ״ברוכים הבאים״ שר כל הקהל ״תחזקנה״. ככה הלכו האורחים בין השורות החיות עד בואם לבית הכנסת. קהל צפוף מלא את הבית ואת העזרה, גם המושל המקומי, מר ס. פ. רדינג, ישב בין האורחים. מר אלתר אלברט, אחד האכרים, ברך את האורחים בשם המושבה. החזן התפלל לכבוד מר ברנדיס ״מי שברך״, ואת הברון רוטשילד ברך, והתפלל ״הנותן תשועה״ למלך בריטניה, ואחרי אשר שר כל הקהל את ״התקוה״ ואת ההמנון האנגלי עמד כל הקהל והאורחים בתוכם לתפלה. כל הקרואים לתורה ברכו את האורח החשוב ונדבו לכבודו. אחרי קריאת התורה נגש מר ברנדיס אל העמוד ויפן אל הקהל באנגלית (דבריו תורגמו מיד לעברית), ויאמר כי רושם חזק עשה עליו ועל חבריו מראה המושבה וכל אשר נעשה ונברא פה למרות כל המעצורים. מרץ זה הוא אות תקוה לעתיד. הוא מברך את בני המושבה באומץ לעבודה עד התגשם תקותנו בארץ. אחרי הצהרים קבל מר ברנדיס לראיון את שליחי הצבור ואנשים פרטיים. בין הבאים היו גם באי כוח הפועלים. הוא התענין מאד במצבם, ויביע את תמהונו כי לא חסכו כלום מעבודתם, לא בית ולא מגרש, ולא מקום לגדל בהמה ועוף,

אעפ״י אף על פי

שיש ביניהם העובדים בארץ משמונה עד שתים־עשרה שנה. הוא מתענין גם ביחס המושבה אליהם, בעניני הצבור והפרט, ויבטיח להם, כי בקרוב ישונה הכל לטובה. הוא קבל לראיון מיוחד את באי כוח חדרה הסמוכה אשר בקשו ממנו לסור גם אל מושבתם. הוא הביע את דאבונו על שלא יכול לעשות זאת מחוסר זמן. עליו להיות בניו־יורק עוד בחודש אוגוסט, עבודה רבה עליו לפני שובו, כי גדולה מאד ההתנגדות לשאיפותינו. למרות זאת בטוח הוא, כי נצליח. לפנות ערב הלכו לבקר את בית המושל הצבאי, סרו אל גן הטיול, מקום שם חכה לו כל הקהל, שהה שם רגעים אחדים, ועם חשכה יצא מן המושבה. וצעירים אחדים ושתי צעירות דהרו לפניו על סוסיהם הקלים ולווהו עד לעמק״.

(״חדשות הארץ״

ה׳ השם, או האדון

אב

תרע״ט 1919 )