אכרים פשוטים עובדי אדמה, ואינם יודעים חיי מותרות ותענוגות, בנות המושבה המעטות משתתפות בעבודה, וגם בעבודה קשה. הנהגה פנימית אין למושבה, והיא קשורה לזכרון־יעקב — אם שומרון״.

(״הארץ״ ז׳ ניסן

תר״פ 1920 )

״— בכ״ו אדר הגיע למושבתנו סיר הרברט סמואל בלוית ליט. קולונל פופהם והקפיטן רידינג, — מושל המושבה — ובא כח

יק״א החברה להתישבות היהודים Jewish Colonization Agency (JCA)

מר רוזנהק. בתחנת זכרון קבלו פניהם באי כח המושבה והקומיסר י. קופרמן בלוית שוטרים אחדים. מבית המלון הלך מר סמואל אל בית התפלה. עבר בין שורות תלמידי ביה״ס. מנהל ביה״ס מסר ע״י אחת מתלמידותיו זר פרחים ומכתב ברכה. בבית התפלה עמד קהל רב וחכה לו; בהכנסו התפלל החזן ״הנותן תשועה״ ו״מי שברך״. אחרי התפלה הקצרה עמד מר הרברט סמואל ודבר לפני הקהל אנגלית ועל ידו עמד בן המושבה ותרגם דבריו עברית. מר סמואל בקש סליחה על שאינו יודע את שפתנו ומוכרח הוא להשתמש באנגלית. דבריו היו קצרים: ״באתי אל הארץ שהתגעגעתי עליה ואשר אליה שלחתני הממשלה הבריטית. ומטרתי להכין אבן יסוד לעבודת ישוב הארץ. אחי היהודים צריכים להאמין בקיום עמנו והנני מוסר לכם את ברכתי״. בכל מקומות בקורו התענין בכל פרט. הוא בקר גם את בית הספר ועבר במחלקות אחדות. בקר את בית החולים, את פרור התימנים, והתענין הרבה במצבם החמרי. מכתבי ברכה רבים נמסרו לו ע״י ועד המושבה, ביה״ס, הקלוב, המכבים, הצופים, חובבי הבמה העברית והתימנים״.

(״הארץ״ ט׳ ניסן

תר״פ 1920 )

״—

תוצאות הבחירות לאספת הנבחרים במחוז השומרון . אלה שמות הצירים שנבחרו במחוז שומרון ע״י המפלגות השונות בזכרון יעקב. מצד האכרים: א. מר אלכסנדר אהרנסון, ב. שמואל אהרנסון, 2) מצד ״אחדות העבודה״: א. מר ד. רמז. 3) מצד ״המזרחי״: א. רב חיים דב. המפלגות האחרות לא השיגו את מספר השמונים הדרוש.

כאן מקום להעיר, כי אלכסנדר אהרנסון הוצע כציר שלא בידיעתו והסכמתו. הוא נמצא בעת הבחירות, במדים של קצין בריטי, בסן רמו באיטליה, מקום שם התכנסה הועידה הבין־לאומית, אשר אשרה לאנגליה את המנדט על ארץ־ישראל.

״—

חגיגת עם . כשהגיעו הידיעות המשמחות, כי חבר הלאומים הכיר בזכויות עם ישראל על א״י, והמנדט על א״י נמסר לאנגליה, נערכה ע״י ועד הקלוב חגיגה גדולה ב״בית העם״. את החגיגה פתח מר זכריה שפירא. הוא הסביר לנאספים את ערך יום בשורה זה והעבודה הדרושה בשביל הקרן הקיימת לישראל. הוחלט לרשום את מר ז. ז׳בוטינסקי בספר הזהב״.

(״הארץ״ כ״א אייר

תר״פ 1920 )