להבטל מתורה? והלא יש בית כנסת, ״בית עם״ ועוד. גם אוטומוביל משורין נמצא במושבתנו. הוא מבקר לעתים תכופות את המושבות הקרובות, מרח, ובת שלמה. כנראה, נפל פחד הממשלה על המתנפלים במחוז שומרון. לפי שעה שקט ומנוחה בסביבה. הממשלה החיפנית הרגישה באי הבטחון של יהודי השומרון ושלחה צבא משמר מזוין. ראוי לשבח המושל הצבאי הקפיטן רידינג על עבודתו האנרגית. ביום ובלילה עיניו פקוחות על מחוזי השומרון לבל תפרוץ עוד התנפלות. הוא בעצמו נוסע לפעמים בלילות אל המושבות הקרובות. לפי השמועות הגישו אחדים מן האפנדים הנכבדים במחוזנו מחאת דרישה לממשלה החיפנית. נוסחת המחאה ערוכה נגדנו; ואולם בתוכה ישנה עוד דרישה אחרת: הורדת הקפיטן רידינג ממשרתו בתור מושל צבאי במחוז שומרון, מפני שהוא אוהב יהודים. מוכתרים אחדים חתמו על המחאה ואחרים השיבו פני המסיתים ריקם, באמרם כי אין להם נגד היהודים ולא כלום. להפך הם מוצאים, כי היהודים מועילים לערבים הרבה ומשתדלים בהפרחת הארץ לטובת כל התושבים. אחרי המאורע של מרח נאסרו הרבה ערבים ובידואים. בית האסורים מלא חשודים. בימים האחרונים הביאו השוטרים העברים אסירים חדשים, שאנשי מרח מכירים בהם כי השתתפו בהתנפלות. יש לקוות כי הממשלה תגלה את עקבות הרוצחים ותעמידם למשפט״.

ושוב פרטים מתוך ״הארץ״ גליון 292, מיום 17.6.20, במכתב מזכרון יעקב מיום ב׳ תמוז

תר״פ 1920 :

״לפני שבוע ימים אמרו אנשי הצבא ההודים לעזוב את מושבתנו וללכת לחיפה. ועד המושבה שלח מיד את באי־כוחו אל המושל הצבאי להשתדל לפניו, כי צבא ההודים ישאר בז״י עד שתהיה המנוחה הדרושה. המושל הצבאי נעתר לבקשת המושבה והשאיר את ההודים לעוד שני חדשים. גם אוטומוביל משורין שלח אלינו. המושל הצבאי בעצמו, הקפיטן רידינג, גם הוא עבר מחיפה לזכרון יעקב לשבת עמנו. הוא פקד על נשי האכרים במרח לעזוב את המושבה ולעבור לז״י. כפי הנראה יש עוד חשש התנפלות חדשה, כי אין עוד שקט בכל הסביבה. במושבות הקטנות נמצאים שוטרים עברים״.

בימים ההם עבד בן המושבה יוסף דוידסקו במחלקה לחקירת פשעים בירושלים. ולא ידע האיש מנוחה. דמי ידיד נעוריו, דמי בנימין קרופיק, צעקו מן האדמה, והוא החליט ללכת בעקבות הרוצחים, לגלותם ולהביאם למשפט. שם דוידסקו נפשו בכפו ויבוא מתחפש כבידואי, בלבושו, בהליכותיו ובדבורו, ממש כאחד מהם, עד משכנות הבידואים בעבר הירדן, ועד מהרה הצליח למצוא את הרוצחים אשר שפכו את הדם הנקי. אך בין כה וכה הרגיש, כי הוא מעורר חשד ועין הבידואים נמשכה עליו. כל עוד לא אחר מן המועד, בעמל רב, הצליח להמלט ולעבור את הירדן, הרוצח הובא למשפט ונדון לחמש־עשרה שנות מאסר.