הברון לא חדל לשאול לכל פרט ופרט, דרש לשלומו ולמעמדו של כל אחד מזקני המושבה. אחרי מכוניות המלוים דוהרים פרשי בני־בנימין.

בשעה אחת הגיע הנדיב למושבה. פה מקבלים פניו תלמידי בית־הספר, צעירי ״המכבי״ ומאחריהם כל זקני המושבה. אך עמדה מכונית הנדיב ותרועת המושבה פרצה בקול צהלה ושמחה: ״הידד״. נכנסו לבית הכנסת. הנדיב ורעיתו יושבים סמוך לארון הקודש. בנאום קצר בשם ועד המושבה ברך ישראל לרנר והביע את רחשי לב החלוצים הזקנים לאבי הישוב העברי בארץ האבות. נתרגש הנדיב עד מעמקי נפשו, קם ועמד על רגליו, הביע הודיה לאל, שזכהו לבוא עוד פעם אל הארץ לראות בילד שעשועיו, הגדל והולך. ״כאן — אמר הנדיב — השמיעו

הרבה דברים לשבח, אבל יש גם לזכור שהחלוצים הזקנים שנשארו בחיים הם הם הפנינים המאירות בתולדות הישוב ״.

יוסף גולדשטיין, יו״ר סניף בני־בנימין בזכרון־יעקב, ברך את הנדיב בשם סניפי ההסתדרות בשומרון. קם הנדיב שנית, הודה למברכיו הצעירים, ואמר: ״ ברכת הצעירים נוגעת עד לבי ואני רוצה שכל הצעירים האלה ידעו אך דבר אחד :

עבודת האדמה .

עליהם להתבצר במושבות ,

לפתח ענפי חקלאות חדשים ,

ולהוציא יבול יותר ויותר ״.

אחרי שאר הברכות, התפלל החזן ״מי שברך״. מבית הכנסת פנה כל העם אל בית הפקידות, ובחדר מיוחד ישב הנדיב וספר לפני הזקנים והצעירים את תולדות התפתחות הארץ, ספר על המכשולים שמצא בדרכו, ושבח את האכרים ואת פקידיו החרוצים, וביחוד את פרנק

*

).

הנדיב יצא מן החצר ואחרי שצלמים צלמוהו בחברת מלויו, סר אל בית תעשית הבשמים ומשם יצא לטייל ברחובות המושבה. הוא עכב את הזקנים שפגש בדרכו, שוחח עם כל אחד מהם, שאל לשלום מכיריו ולכל בני המושבה.

משסים את בקורו בזכרון־יעקב ישב הנדיב במכוניתו ואחריה משמר הכבוד ושאר המלוים והפרשים, ולקול מחיאות־כף סוערות יצאו כולם לדרכם, לכפר מאיר־שפיה.

בבנין הישן של ה״סנטוריום״ בשפיה שכן זה שנים מעון־ילדים ויתומים, שהיה קים בכחה של ״הדסה״. מספר התלמידים והתלמידות הלך וגדל משנה לשנה, נוספו בנינים, גנים ושדות זרע. במעון זה למדו הילדים, מלבד תורה ודעת, גם עבודת שדה ומלאכה הלכה למעשה, והיה היום חציו לתורה וחציו לעבודה. ידי ילדים יסדו משק רב־ענפים משמח כל עין.

הפעם בקשו הממונים על הבית לחנוך את המוסד וערכו לשם כך חגיגה יפה שאליה הוזמן גם הברון. והנה נזדמן לשפיה גם הנציב הראשון ליהודה, סיר הרברט

*

) לצערנו, לא עלה בידנו למצוא את פרשת הדברים שהשמיע הברון בפגישה זו, פגישה אחרונה ודברים אחרונים שנאמרו כצוואה לדורות. —

המעתיק .