סמואל, ונפגשו אבי הישוב, הראשון לחזון הגאולה ולבנין, והנציב העליון הראשון.

ראשון לנואמים היה הנציב. הוא הזכיר שמסביב למקום הזה יש מושבות הנקראות על שם הוריו וזקניו של הנדיב. מה שם נקרא — שאל הנציב — למקום שיזכיר לנו את הנדיב הגדול? ״הכל בארץ־ישראל מעריצים את השם הזה ומזכירים אותו באהבה נאמנה שכמותה לא ידעה ההיסטוריה״.

אלה היו גם דברי פרידה של הנציב לפני עזבו את הארץ. אחד הסופרים שהיה באותו מעמד מצין: ״וממילא מובן, שמכיון שהנציב מדבר ( לע״ע לעת עתה

הנהו נציב!) — עליו לדבר רשמית. והוא מדבר על אחדות התושבים ועל הפוליטיקה של הממשלה האנגלית, שלא תשתנה גם אחריו. אבל המעיל הרשמי כבר אינו מכופתר לגמרי, ולעתים קרובות מתגלה הלב, הלב היהודי החם, שחכמינו לא עמדו עד עכשיו על טיבו. הלב היהודי בא בעיקר לידי גלוי בכפר הילדים. שם הותרה הרצועה לגמרי. — -״

דברו עוד מנהלי המוסד. אחריהם קם לדבר הנדיב. הוא עמד בעקר על המפעלים בתחית העם, והביע את צערו מקרב לב על הפרידה הקרובה של הנציב.

נאם גם נחום סוקולוב, ואחריו מנחם אוסישקין, הוא אמר: ״היום נפגשו כאן במקום היפה הזה שלשת יסודות האומה: הנדיב — נותן הקרקע, הנציב — יוצר המצע המדיני, וסוקולוב – מסמל הציונות המחדשת את התרבות העברית הלאומית״.

רעית הנציב חנכה את המוסד. דמדומי ערב ירדו על החורשה היפה במאיר־שפיה.

הנדיב ורעיתו ישבו במכוניתם ויצאו לטנטורה ללון באניתם, והנציב ורעיתו עשו את דרכם לפגישת הפרידה במסיבה נאה שערך ועד המושבה. זו לא היתה הפגישה הראשונה לנציב בזכרון־יעקב. בשנות כהונתו בקר בה פעמיים.

באולם הועד נערכה מסיבה נעימה. שוב נאומים, ברכות. ולמחרת שב הנציב לדרכו, שעשה מן הגליל לשומרון — ומכאן ליהודה.

עוד מסופר על בקורו זה של הברון ב״הארץ״ מיום 12.5.25:

״אתמול בשעה 1.30 ירד הברון בלי רעיתו, מאניתו בטאנטורה, ובלוית

ה׳ השם, או האדון

פרנק, רוזנהק, קנטור, וויקטור כהן יצאו לבקר את בצות כברה. כשהגיעו לתחנת הרכבת בזכרון־יעקב, הביע הברון את שמחתו הרבה על העובדה שמושבות השומרון הגדולות זכו להיות קשורות במסלת ברזל, דבר שלא חלם עליו אף פעם. באותו הזמן עברה רכבת הנוסעים מחיפה ללוד ע״י תחנת הרכבת והנוסעים קבלו את פני הברון בתרועות שמחה. אח״כ עברו לאורך כל בצות כברה. מנהל העבודה

ה׳ השם, או האדון

קנטור הביע את רצונו למסור לברון את כל הפרטים. הברון בקש לראות את כל התעלות שכבר נחפרו והביע את שמחתו על כל העבודה שנעשתה. הוא העיר אי אלו הערות בנוגע לעבודה בעתיד ומסר לה׳ קנטור ולכל הפקידים והפועלים את רגשי הערכתו על עבודת היבוש שכבר נעשתה בכברה. משם הלכו לשער העתיק של