בדגלים ציוניים ואנגלים, במה יפה הוכנה בשביל הנואמים. את פני האורחים קבל ועד המושבה ע״י התחנה והכניסום לאחד הבתים השייכים לקבוצה ה״הולנדית״, במקום שם הוכנה להם סעודת צהרים. בשעה שתים עשרה לערך החלה החגיגה.

ה׳ השם, או האדון

פנחס גלאס ראש ועד המושבה ״בנימינה״ פתח את החגיגה בנאום קצר, שבו פנה אל המושל ואל האורחים וברך את כל אלה שבאו לשמוח עם בני המושבה בנימינה בשמחתם הגדולה. הנואם הטעים את הדבר שאחרי הפסקה של שנים התחיל הנדיב עוד פעם להראות את פעולותיו בארץ־ישראל לטובת הישוב העברי. זכות גדולה עמדה למושבתנו שתקרא על שם הנדיב הגדול, ומקוים אנו שהיא תהיה ראויה לשם הגדול והקדוש הזה, ובניה בוניה ימלאו אחרי השאיפות והאידיאלים שהנדיב הגדול שואף אליהם. בסוף דבריו הזכיר הנואם את המנוח נורדאו והנאספים קמו לכבודו. נקראו טלגרמות של ברכה מאת ה. מ. הנציב העליון: ״— אני מצטער מאד שעבודתי מנעה אותי ואת הגב׳ סמואל להשתתף בחנוכת הבתים של המושבה ״בנימינה״. אני מברך אתכם בהצלחה בעבודתכם. ואני מקוה, שרוחו הגדולה של הנדיב תשרה גם על מושבה זו״. ועל החתום: הרברט סמואל. גם מאת המזכיר הראשי סיר וו. דידס נתקבלה טלגרמה בנוסח זה: ״אני מצטער שמפני עבודתי איני יכול לבוא לחנוכת בנימינה ואני שולח לכם את ברכותי להצלחת המושבה ופריחתה״. מאת הועד הלאומי נתקבלה טלגרמה, שבה הוא מאחל הצלחה וברכה למושבה החדשה.

הא׳ האדון

בוטקובסקי מברך את בנימינה בשם שכנתה הגדולה מדרום, — חדרה.

הא׳ האדון

בוטקובסקי מברך את החוגגים בשם הועד הלאומי. הוא מזכיר את פתגמו של הד״ר הרצל: ״ביום שתשובנה ידי העברים לאחוז במחרשה, תפתר שאלת היהודים״. אחריו נשא נאום קצר מושל מחוז הצפון הקול. סיימס: ה. מ. הנציב העליון והמזכיר הראשי, בקשו ממני בעת היותי בירושלים למסור לכם את הבעת צערם על שאין ביכלתם להשתתף בשמחתכם. ההתענינות המרובה שהנציב העליון והמזכיר הראשי מראים לכל מה שנוגע לישוב העברי בארץ־ישראל ידוע לכם למדי ורק עבודות צבוריות חשובות מנעו אותם מלבוא. ברגע זה, בהיותי נוכח בחנוכת מושבה חדשה, מתעוררים בי רגשות מעין אלה שבשעת הולד ילד חדש, רגש כפול של תקוה ושל דאגה. הריני מאחל לכם בריאות טובה, הצלחה ואומץ לב. השכל היהודי, ההתמדה והאופטימיות, הם הערובה הטובה ביותר להצלחת המקום הזה.

ה׳ השם, או האדון

יעקב בן־צבי מודיע שה׳ רוזנהק מלא ידו לברך את המושבה, בשמו ובשם הנדיב ובשם הפקידות. הנדיב תולה תקוות רבות לא רק במושבה עצמה, כי אם גם בחומר האנושי שבה, והוא מקוה שיסוד המושבה הזאת יסלול דרך חדשה בהתפתחות הישוב ויפתור את שאלת היהודים בארץ־ישראל.

ה׳ השם, או האדון

בן־צבי קורא את הטלגרמה שנשלחה לברון רוטשילד: ״אכרי בנימינה ואורחיה מברכים את אבי הישוב העברי בארץ־ישראל ביום חג חנוכת המושבה הנקראת על שמו ומאחלים לו שיזכה לראות בקרוב בבנין ביתנו