הלאומי בארץ־ישראל״. אח״כ דבר

ה׳ השם, או האדון

ישי אדלר, מנהל ביה״ס בזכרון־יעקב בשם ועד הקהלה ביפו ובתל־אביב: ״ברכתנו היא ברכת העירונים לכפריים״.

ה׳ השם, או האדון

אבן צור מדבר דברים אחדים בערבית על היחסים הטובים השוררים בין היהודים והערבים במקום הזה, ועל עבודתם המשותפת. אחריו דבר

ה׳ השם, או האדון

ון־פריזלנד בשם ההנהלה הציונית, וברך את האורחים והחוגגים. ההנהלה הציונית שמחה על התיסדות מושבה חדשה בארץ־ישראל. הנואם מראה על התחרות בין היק״א ובין ההנהלה הציונית בעבודתם בארץ־ישראל ומברך את בני בנימינה שמושבתם תפרח ותשגשג.

ה׳ השם, או האדון

שבאבו מברך בערבית את הערבים השכנים, שבאו לחוג ביחד עם היהודים ביום חגם.

ה׳ השם, או האדון

לרנר מברך את המושבה החדשה בשם זכרון־יעקב: ״אם כל הישוב שמח על הנקודה החדשה, על אחת כמה שזכרון־יעקב שמחה: היא שכנתה הגדולה, עוד אבן חן הוסיף הנדיב אל האבנים הטובות שבנזר הישוב״.

ה׳ השם, או האדון

ברוך ראב מברך את המושבה בשם ״בני בנימין״. היודעים אנו — אמר הנואם — שכמעט כל חלקת אדמה שהיהודים קונים אותה בארץ־ישראל, הם צריכים להלחם עם שממות המקום, להפרות את החולות ולהבריא את הבצות. עדות חדרה ופתח־תקוה. לפני בואנו לשם היו מקומות אלה שוממים וחרבים: הערבים אומרים שכל צפור השותה מים במקום הזה, תנשרנה נוצותיה ורק קרבנות היהודים הפכו את עמקי המות לברכה. דרכנו אינה סוגה בשושנים, גם בנימינה מוקפת בצות וחולות, וזה לא כבר נפל כאן קרבן אחד מבחורי בוניה הצעירים, אך מה אנו רואים? גם בשעה שאנו עובדים בשביל שכנינו צבויי־בטן, ורוצים בהבראת המקום, באים פוליטיקנים ידועים ומפריעים אותנו מעבודתנו זו, שגם הממשלה ומוסדותיה הסניטריים היו צריכים לעזור לנו בזה. ואם לאלה המפריעים נעימים קרקורי הצפרעים בתוך הבצות הממיתות, יבואו נא לכאן ויתישבו בתוך הבצות, אבל הם יושבים בארמנותיהם על הר הכרמל״.

ה׳ השם, או האדון

בן־צבי מודה אח״כ לפקידות

יק״א החברה להתישבות היהודים Jewish Colonization Agency (JCA) , לה״ה רוזנהק, קנטור, כהן, רפאל כהן, על עבודתם בשביל המושבה וכן גם לפועלים שע״י המשרד לעבודות צבוריות שבנו את כל שלשים הבתים אשר במושבה והקריבו מכחם ואונם בשביל בנין המושבה, בעבדם בתוך בצות הקדחת והיתושים בלי הרף.

ה׳ השם, או האדון

י. ליפשיץ ברך את המושבה בשם ועד העדה בחיפה.

ה׳ השם, או האדון

בנבנישתי וה׳ יעקב צאירי הביעו את ברכתם בשם התימנים בזכרון־יעקב. האחרון לנואמים היה שייך אמין איל חג׳ מכפר סוברין, שברך את בנימינה בשם השכנים הערבים. בשירת ״התקוה״ נגמרה שורת הנאומים. האורחים הוזמנו לנטיעת עצים במגרש בית הספר. במשך כל הזמן לא פסק הגשם הסוחף. לפני הנטיעה דבר אחד מחברי הועד על ערך העץ בשביל עם ישראל בשובו לתחיה על אדמתו. המושל

ה׳ השם, או האדון

סיימס נתכבד בנטיעת העץ הראשון ואחריו

ה׳ השם, או האדון

אנדריוס, מפקח מחוז השומרון; השייך אמין אל חג׳,

ה׳ השם, או האדון

ון פריזלנד,

ה׳ השם, או האדון

בוטקובסקי;

ה׳ השם, או האדון

בצלאל יפה,

ה׳ השם, או האדון

ישי אדלר,

ה׳ השם, או האדון

קיזרמן ועוד. אחרי סדר נטיעת העצים נכנסו לטעום מגדנות ויין, לפנות ערב