מיכאל לנגה הוריש את נחלתו לגב׳ ליליאן פרידלנדר וילדיה, גיסתו, אלמנת המנוח פרידלנדר, שנרצח בשליחותו מטעם הג׳וינט בפולין וברוסיה, בהגישו עזרה ליתומים ולנדכאים במלחמת העולם הקודמת. והיא שומרת עד היום על גחלת האש של מיכאל וניטה לנגה ומטפחת במסירות את פנת החיים הנפלאה הזו.

ובחלקה זו גם הקימה מוסד נאה וחשוב, בית מרגוע לאמני המוסיקה בשם ״בית דניאל״ — מצבת זכרון לבנה הצעיר דניאל, שנפטר בארצות הברית, בעצם לבלובו המוסיקלי.

*

בזכותו של

ה׳ השם, או האדון

יעקב שפירא, מנהלה החרוץ של אגודת הכורמים המשותפת, התפתח עסק היין והלך והתפתח משנה לשנה, אף כי עברו עליו משברים רבים וקשים. ואף ענף הגפן תפש מקום חשוב ונכבד יותר במשק המושבה. בעונת הנטיעה של שנת 1929 הרחיבה המושבה את גבולות מטעי הכרמים ב־1200 דונמים, ועליהם יש להוסיף את מטעי השנים האחרונות. מעתה היו יקבי המושבה צריכים כלי קבול חדשים והרבה תוספות ותקונים. התחילו בבנין בריכות ביטון, רצופות זכוכית. התעשיה נשתכללה במכונות חדשות ומסחר היין פרץ גבולות ותפש מקומו בשוקי ארצות המזרח הקרוב והרחוק, באירופה וגם באמריקה. בשנים האחרונות היתה תעשיית היין של יקבי המושבה — מרכז התעשיה, הן לפי כמות הענבים שהיקב מעבד והן לפי תוצרתו המשוכללת. זכרון־יעקב, — שלא כמושבות האחרות בדרום, שעקרו את כרמי הגפנים ונטעו פרדסי הדר במקומם, — שמרה אמונים לענף חשוב זה וגם פיתחה אותו יפה על ידי גוון זני הענבים ועל ידי שמירה קפדנית על הוראות המדע במלחמה כנגד מחלות הגפנים.

בכנוס מקצועי של הכורמים, שנתקים בשנה האחרונה בזכרון־יעקב, מסכם יעקב שפירא, מנהל הכרמים, בקצור נמרץ את כל מה שיש לומר בנוגע לגפן ולתעשיתה.

ואלה דבריו:

״יזמת הכנוס שבאה מצד מחלקת החקלאות מוכיחה שהממשלה מתחילה לראות את ארץ־ישראל כארץ של הגפן וכי לדעתה יש תקוה לפתח ולעודד בה את הענף החקלאי הזה. בחירת זכרון־יעקב כמקום הכנוס עלתה יפה.

זכרון־יעקב היא מושבת הגפן החשובה ביותר — היא מרכז ענבי היין של הארץ . כל אכר בה מומחה לגפן והזכרוני זוכר עוד את הפילוכסירה שהשמה את הכרמים ולא ראו לה אז תרופה אלא עקירה. התפתחות ענבי היין לא הלכה ״למישרים״, כי אם היו בה עליות וירידות. היין לא נמכר, השוק העיקרי היה כלל ישראל שבעולם... הוצאות ההובלה, החביות, והעבודה, המכס בארצות שונות גרמו ליוקר היין. אבל מעט מעט, ביחוד אחרי המלחמה הקודמת, התפתח