המועצה בראשון־לציון, באה כתשובה להתנגדות חברי המועצה מזכרון־יעקב למסור את העבודה ביקב

ראשל״צ ראשון לציון

לצעירי ראשון־לציון, העולה לאגודה יותר ביוקר מאשר עבודתם של פועלים שכירים. כורמי זכרון־יעקב טוענים, כי אין הובלת הענבים במושבתם דומה להובלת הענבים בראשון־לציון, משום שהדרך המובילה מן הכרמים אל היקב בזכרון־יעקב היא דרך קשה בין ההרים ומלאה חתחתים; ואם הענבים יובלו בסלים יש לחשוש שחלק גדול מהם ישפך החוצה או יתקלקל בטלטולי הדרך. ועוד טוענים כורמי זכרון־יעקב, כי במחצית היבול של זכרון־יעקב משתמשים לתעשית כהל, ומשום כך אין הבדל בדבר אם יובלו הענבים בחביות או בסלים. לדרישת כורמי המושבה, נשלחה למושבה ועדה מיוחדת לבחון את השאלה; בועדה השתתפו

ה׳ השם, או האדון

שפירא מנהל האגודה,

ה׳ השם, או האדון

רוזנהק מנהל

פיק״א Palestine Jewish Colonization Association (PJCA) החברה להתישבות היהודים

בחיפה, והמומחה לתעשיית היין

ה׳ השם, או האדון

אלאד שהגיע לפני כמה זמן מפריז

לא״י לירה ארצישראלית, או לארץ ישראל

כדי לבחון את השאלה, מה אפשר לעשות להתקדמות תעשיית היין בארץ. חברי הועדה נכחו באספה מיוחדת של הכורמים שנקראה לשם בירור הענין, והכורמים הסבירו את כל הנימוקים נגד החלטתם של כורמי ראשון־לציון. ומעתה מקוים כורמי זכרון־יעקב, ש״גזירת הסלים״ תבוטל. היבול השנה, בדרך כלל, קצת פחות מבינוני, כי החמסינים שנשבו בין פסח לשבועות השפיעו לרעה על יבול הענבים״.

היו עוד גורמים אחרים לחלוקי־הדעות. יש לדעת, כי יבול הענבים של זכרון־יעקב בשנים אלו עמד על כמות של 1700 קנטר לשנה. לעומת זאת גדול היה יבול הענבים של ראשון־לציון. מאליו מובן, שתעשיית היין בזכרון־יעקב היתה יקרה יותר מזו שבראשון־לציון, הואיל ומכונת התעשיה וחבר העובדים רב היה כחם לעבד יין בכמות גדולה פי כמה כיבול של הענבים. כאן מצאו חברי המועצה של

ראשל״צ ראשון לציון

מקום לדרוש שיפרידו את התעשיה, כדי שזכרון־יעקב תשא לבדה בעול הגדול של ההוצאות. לכך התנגדו בתוקף חברי המועצה של זכרון־יעקב,

דוד שטרנברג ואבא שכטר , שכבר קנו להם בקיאות בעניני האגודה, ולחמו בהצעה זו בעוז, ואף כי היו מעוט בטל בקרב רוב מכריע, הצליחו להשיב את הצעת

ראשל״צ ראשון לציון

ולהעבירה מן העולם.

ולזכותם של השנים, חברי המועצה של זכרון־יעקב, יש לציין, שהם ראו את הנולד. משנת 1924 ואילך היו מסייעים את עבודת מטע הגפן בזכרון־יעקב, שעתידה היתה לרשת את מרכז התעשיה ולשמור אמונים לענף זה. הם התאמצו להשיג הלואות מיוחדות בשביל מטע גפנים, אם מן האגודה עצמה ואם מן הבנק המרכזי. כשעלתה שאלת חלוקת ההלואה הראשונה בין הכורמים, התרוצצו הצעות שונות, עד שלבסוף הציע

אבא שכטר , להנות מהלואה זו רק חברים שכמות ענביהם היא מן 20 קנטר ומַטה. מאז נקבע פרינציפ זה כאמת־מדה לחלוקת ההלואות האחרות, מה שסייע בידי כורמים נחשלים להרחיב את אדמת מטעיהם ולהגדיל את כמות ענביהם.