למושבתנו וסביבתה כדי להגדיל ולהאדיר את היבול ואת ההכנסה, ולאפשר לדור הצעיר להשאר אצל אבותיו; ב. בקפיטלים אלה ילוו לזמן ארוך ברבית נוחה מאד לאכרים העומדים לגמור את נטיעותיהם במדרגה ראשונה ולמתחילים בנטיעות במדרגה שניה; ג. ההערבה של ההלואות תהיה הדדית של המשתתפים בדבר אחד והיצירה היא ערבה אחרי שגם בעליה ישקיעו בה משלהם לפחות שליש מהדרוש; מלבד לנטיעות נלוה לכל עבודה ויצירה המגדילה את הישוב ואת ההכנסה, כגון השבחת בהמות, קנית מכונות, בנין מחסנים, יסוד מחלבות וכו״. ההצעה הזאת לא נתגשמה בחיים בגלל הפרעות רבות שנתגלו בחיים עם פרוץ המלחמה העולמית. — — כתום המלחמה היתה הקופה מדולדלת מאד. הונה העצמי, שמנה אז 40.000 פרנקים, הוקטן כמעט בחצי בגלל ההפסד על הנירות הטורקיים. הרבה מהחובות היו משותקים ללא תנועה. לעומת זאת רבו אז צרכי החברים בגלל עלית רמת החיים והוצרכה יגיעה רבה כדי להשיב את הקופה למסלולה הנורמלי ולהכשירה למלוי תפקידיה״.

וא.

שטכר

מסיים את רשימתו בדברים אלה:

״עם רבוי הישוב במושבתנו ובסביבה יצאה החברה לדרך המלך. נפתחו לפניה סכויים רבים לגדול ולהתפתחות. ומשנת 1925 ואילך היא צועדת צעדי ענק בדרך התפתחותה. משנה לשנה גדל מספר החברים מכל הסוגים. נתרבו מאד החסכונות והפקדונות, עצם הרכוש העצמי ורבתה התנועה הכללית. משנה זו מתחילה גם ההבראה האמתית בנטל הירושה משנות המלחמה. משקי האכרים התבססו. נוספו הרבה נטיעות של כרמי גפנים, זיתים, שקדים והדר. המצב הכלכלי גם הוא הוטב והרבה מהחובות הישנים והקשים התחילו זזים וקטנים. הוכנס זרם חיים לתוך העבודה; הושם קץ מחלט לאיחורים וחלופי שטרות: החברים בגרו במובן הקואופרטיבי והתחילו להתייחס ברצינות הדרושה לחובותיהם; לא היה עוד צורך באמצעי השפעה מיוחדים עליהם בענין פרעון שטרותיהם וכו׳. מזמן לזמן נעשתה גם פעולה מיוחדת, שהיתה מחויבת המציאות: בשנת 1928 סודר מחסן מספוא בשביל האכרים; משנת 1929 התחילו המפרעות לכורמים להעשות באמצעות החברה ובזה נעשו הקלות ושרות חשוב גם לכורמים וגם לאגודתם. ידענו: עוד לא נפתרו כל בעיות החיים הכלכליים של חברינו, אולם לכשנסקור עתה את הדרך הארוכה והקשה שהחברה עברה מיום הוסדה עד היום, יתמלא הלב גאוה ושמחה למראה התוצאות הרבות והחשובות, שהושגו עד שנת יובל העשרים וחמש לקיומה״.

זכריה שפירא

ממיסדי האגודה מספר:

״הדבר היה באחד מלילות החורף

תרס״ד 1904 , ואני מסב אל שולחן התה עם בעל הבית ד״ר

נפתלי ויץ ואהרן אהרנסון . לעומת התה המהביל שוחחנו גם אנו ב״הבלים״: באידיאל של השתחררות האכר ועמידתו ברשות עצמו, בעזרתו