לבנין ארץ־ישראל, גם אז לפני חמשים שנה, כאשר הדבר היה עוד בעיני רבים כצחוק ילדים. — — ידע אז הברון כי רק

עבודת אדמה , עבודה מיגעת ופוריה, יכולה להפוך אותנו לעם ככל העמים; אבל, כדי שהיהודי יכה שרשים בקרקע, רק ארץ־ישראל יכולה היתה להיות גורם להפלא הזה. רק עם שרשיו ההיסטוריים יכול היה העם היהודי להשתרש בקרקע. זהו הטעם, כי דלתות הברון נפתחו כל כך מהר והחלוצים הראשונים מצאו שותף לעבודתם ולאידיאל שלהם. — — אין בדעתי להיות פה ההיסטוריון של מפעל הברון בארץ. רציתי רק להזכיר את זכרו פה, זכרו היקר לכולנו. יבוא יום ושערי הארכיון יפתחו לפני סופר הימים. אז ירשום הסופר ההוא את תולדות היהודי הגדול האחרון בימינו .— — אין עוד יהודי גדול כהברון, מוכן לקרבנות, מזוין באהבה וסבלנות ושהשכינה שרויה אצלו. — — זכר הברון ישמר בישראל לעדי־עד״.

וצוואה הניח אחריו המנוח, בה יבקש להעלות את עצמותיו ואת עצמות רעיתו לארץ בחירת נפשו ולהביאן לקבורה באדמת ההרים של זכרון־יעקב. מדרום למושבה, למעלה מכפר תל־צור, נבחרה נחלת־עולם להם, 100 דונמים מדתה. שם ינטע גן גדול, ובו יבנה מוזילאום למנוחתם. וכבר נסלל גם כביש אל המקום ההוא, אך בין כה וכה פרצה המלחמה השניה.

ברית עולם כרת האיש עם זכרון־יעקב ואדמתה.

*

מאורעות

תרצ״ו 1935

—

תרצ״ט 1939

השאירו במושבה וסביבתה עקבות דם ואש. מעשי ההרס והחבלה ניכרים עוד פה ופה, ובנים יקרים, צעירים וזקנים, נפלו חללים על קידוש השם.

חמשים ושמונה שנים ישבה המושבה בשלום עם שכניה וטפחה מנהגי שכנות למופת, ופתאם, כמו ביד נעלמה, נמחו כל אלה ללא סימן וזכר. עם השביתה הידועה, שהקיפה את כל הישוב הערבי בארץ, נעלמו השכנים מן המושבה עד אחד. השמועות הראשונות שהגיעו מן הכפרים ספרו, כי יד הטירור תקיפה בכל המקום מסביב והיא מאיימת על כל ערבי אשר יהין ללכת אל המושבות העבריות בסביבה, אשר יעבוד אצל היהודים או יעשה עמם מסחר וקנין, ובכלל נאסר על הערבים אסור חמור לבוא בדברים עם יהודים.

אנשי המושבה ידעו מן המתרחש בין השכנים. ידוע ידעו, כי ״אורחים״ רחוקים וקרובים התחילו מבקרים לעתים תכופות בכפרם, אוספים אספות ומבטיחים ״מלכות״, לאמר, כי הנה קרוב היום והישוב היהודי ימחה מעל פני אדמת הארץ, ואדוניה יהיו הערבים. בכפרים רבים כבר ״חלקו״ את השלל...

אימת הכנופיות נפלה גם על הערבים, וכבר פרצו תגרות ונפלו חללים ביניהם לבין עצמם. מי שקם בפני הכנופיות, שלם בנפשו. בכברה, בין יושבי הזור, פרעו הכנופיות לילה אחד פרעות ממש: שדדו, גזלו וגם רצחו.