ולאורה ראינו ערבים מסובים על מחצלות. נכנסנו. הערבים נבהלו למראנו. בקשנו מים, כן שאלנו: ״צידון״. מיד השקונו מים. וערבי אחד הורה לנו את הדרך לצידון, עד לחאן שבו חנו משפחותינו. הנשים נתנו קולן בבכי. הן חשבונו לאבודים: בלי מאכל ובלי משתה, ובחום כזה!... החלפנו בגדינו, סעדנו את לבנו. והשעה כבר שתים. במוצאי־שבת שכרתי שתי פרדות. ביום ראשון בבוקר יצאנו לדרך וביום שלישי בבוקר הגענו לצפת. — -״

״...כשעליתי בחוף יפו — מספר ר׳ זאב ניימן — אחרי הטלטולים המרובים במשך שבעה שבועות, הייתי בעיני למי שיצא ממחנק לאויר העולם. ביפו שכרנו עגלה לבוא בה אל המושב. הימים ימי חורף קשה. רפש ומים על פני כל הדרך, מטרות עוז וברד עכבונו. בכל פנת סתר, תחת גג בית, תחת עץ בודד על אם הדרך, הסתתרנו וחכינו עד יחלוף הגשם. שבעה ימים ארכה הנסיעה מיפו עד שהגענו למושב״.

הגזרה אשר גזרה הממשלה על הכניסה לארץ גרמה לעולים יסורים לאין קץ. והנה מכתב־חוזר ששלח קימקאם (מושל) חיפה,

מחמוד תופיק , לכל הקונסולים:

״עלי להודיעכם, כי קבלתי זה עכשיו פקודה טלגרפית מהואליאט בסוריה מיום 14 דצמבר 1882, כי אסור למהגרים היהודים לעלות לחוף סוריה, וביחוד אסור להם לגור בא״י. איסור זה הוא מוחלט, ועלי להודיע

ע״ד על דבר

הפקודה הזאת לקונסולים של הממשלות הידידות״.

תאור מפורט של מסע המעפילים הראשונים עם האורחה השלישית וכל התלאה אשר מצאתם בדרך אנו מוצאים בספורו של ר׳ דוד יודלוביץ:

״...עם הגולה. הלילה האחרון בגאלאץ, במסעדה, במדור התחתון, במרתף גדול, מואר יפה, נועדו ובאו העולים מיהודי רומניה, אשר פניהם מועדות

לא״י לירה ארצישראלית, או לארץ ישראל . מחר יפליגו. הלילה הוא האחרון בגאלאץ. יש פה מבני יאססי, מבני פוקשאן, מבני באקאו וכו׳. רושם מיוחד עשו עלי בני באקאו. הם ראו את עצמם כסולת החבורה. והנה קם אחד מן החבריא, נאם לפנינו נאום מלא טעם והגיון על ההכרח לותר על ארצות הגולה, לותר על חיי סחר־מכר ולשוב אל חיי האדמה, ובארץ אבותינו, במקום כבודנו מלפנים, שם נחיה בצל מושלים אשר יכבדו אותנו, את ישרת לבבנו, את עבודתנו. נשוב כמלפנים לחיות על עבודת האדמה, וברבות הימים יושב לנו גם כבודנו מאז, ונשוב גם אנו להיות עם ככל העמים.

״כשסיים נגשתי אליו, ברכתיו ושאלתיו לשמו.

הרמן פסקל

מבאקאו — ענני. השתחויתי והצגתי עצמי. חשתי כאילו חוט חשמלי מקשר אותנו.

״אחריו קם עוד אחד מבני יאססי,

מתתיהו תמשיס , והשמיע דברים של טעם והגיון בשבח עבודת האדמה.

״למחרת באנו באניה של הללויד האוסטרי (iris). הפלגנו לפנות ערב.