top of page

זכרון יעקב - א׳ סמסונוב, תש״ב – עמ׳ 498
43
פרק:
התכנית, גדרה חלקה בת מאה דונם. וכבר נסלל כביש עד ההר ההוא, אף נתנו דעתם לנטוע את הגן ואת החורשה ולבנות היכל צנוע, בית משמר לקברות היקרים, אך פרצה המלחמה והעבודה נדחתה.
עלה על מגדל המים ושא עיניך סביב. משם אתה צופה ורואה עד חיפה בצפון, עד עמק יזרעאל במזרח ועד נתניה בדרום. לכל מלוא העין שדמות בר, כרמי גפנים, כרמי זיתים, גנים, חורשות, שדרות ברושים וארנים גבוהי צמרת עומדים חומה מימינך ומשמאלך, ירקם לא יחור וצלם לא יחדל. זקני ישראל, מחונני עפר ארץ אבות, נטעום, השקום זעתם והפריחום, והיה המדבר לכרמל.
אכן פודי השממה היו אלה הזקנים, חלוצי ישראל הראשונים .
על ספונה של ״טטיס״ נשבעו
שליחי העם
לאמר: ״לוא יהי מקום מושבנו מדבר שמם, אנחנו נהפוך אותו לגן עדן״.
סופיה פסקל
חזתה ברוחה: ״כל שירבו המכשולים ימתק הנצחון. יבוא יום ואנו נספר את כל סבלותינו בשמחה וששון!״.
מאיר ליב הירשקו
נשבע לאמר: ״באנו לארץ אבותינו לשם מטרה קדושה. שום בית אחר אין לנו בכל העולם כולו. פה נחיה ופה נמות״.
אלתר וינשטוק
תבע תשלום מס לאדמה: ״קרבנות אלו ברית-מלח-עולם הם בינינו ובין הארץ הזאת, נחלתנו ונחלת בנינו לנצח״.
ומלכה אהרנסון
חזקה רוחם של יגיעי כוח בימי יאוש ורפיון ידים: ״אפילו נכרסם אבנים - ממקומנו לא נזוז!״
הם קימו את שבועתם .

bottom of page
