וכי הם נעזבו לאנחות. איך אשא פני אל המסכנים האלה באניה? ואיך יקדמו פני? מה לעשות? מה לעשות? —

״לנתי בבירות. למחרת שקטה הסערה. האניה חזרה לנמל. עליתי על האניה להתענות באשר יתענו חברי. פלאי פלאים. איש לא הזכיר לי עוון. כולם עצובים, אך איש לא הראה לי פנים זועפים. ויש גם שעודדוני. בסוד גילו לי, שחשבו כי לא אשוב אליהם. לתגמול זה לא קויתי, עיני זלגו דמעות.

״למחרת באנו ליפו. והנה כל הדלתות נעולות בפנינו. אני חבוש תרבוש, בידי פספורט עותומני, והירש מנדל מלוה אותי. הלכנו ומצאנו את חיים בקר, איש נכבד ונשוא פנים, יוצא ונכנס אצל הפמליה של מעלה, ״שונאי־הבצע״. — — דיברנו אתו מכח אותו ״דבר השוה לכל נפש״ — שום דבר לא יועיל — כך גזר חיים בקר — היום אתם מוכרחים לחזור באניה לחיפה. חיים גדליה ילוה אתכם. ויחד עם מורגנשטרן יעשו הכל... בינתים אנו בים יפו. ורב החובל רואה כי סערה קרובה לבוא, הרים את העוגן — ונמלט לחיפה.

״בחיפה עלינו אני והירש מנדל, היה לילה. הלכנו לפרנק. שם מצאנו את פסקל ואת בריל ואת בראסיר, חיים גדליה הביא את מורגנשטרן. טכסנו עצה, אבל אין עצה ואין תבונה לנגד התורכים.

בחיפה עגנה עוד אניה אוסטרית ההולכת מצרימה דרך יפו. ויעביר רב החובל את הכבודה שלנו מאניתו לאניה זו. מלוים אותנו גם הירש מנדל, גם חיים גדליה וגם מורגנשטרן. באנו שוב ליפו: — אולי ירחם!

״חיים בקר לא נח ולא שקט, וקנה לו ידידים, אבל היה צריך לתת להם הרבה כבוד וגם ״להוציא הוצאות״. סוף דבר קבע לנו חיים בקר ״מחיר״: חצי נפוליון לנפש, וקטנים מבני שלש — שנים בחצי נפוליון. הסכמנו. העליה החלה. אבל הגיעה השעה 4 ורב־החובל הודיע, כי הוא מוכרח להפליג למצרים — והעלה העוגן. ושוב אנו נוסעים. עוד כשמונים נפש. לאן? — לפורט־סעיד. פה חופש. עלינו כולנו. התחיל דין ודברים: יש אומרים, נרכב על גמלים דרך המדבר. ויש אומרים: נלך ברגל... אבל השוחט של פורט־סעיד, אדם נבון ובעל מזימות ,הוא גם בעל מלון וגם סרסור לאניות, יעץ עצה: בעוד שני ימים תבוא מאלכסנדריה אניה רוסית עם צליינים לכבוד ראש השנה של הנוצרים. ועם 400 הצליינים ירדו עוד 80 איש. מה בכך? וליתר הכשר — הוא מקבל עליו להמציא לכולם פספורטים של תיירים ההולכים ״לתור״ את ארץ הקודש... התיעצנו עם חיים גדליה, שנראה לנו ידען גדול בהויות העולם, ועם הירש מנדל, והם מצאו שאין טוב מזה.

״למחרת החל סידור המשפחות לפי הפספורטים: היו פספורטים איטלקים, יונים, גרמנים, אנגלים, רוסים, בלגים וכו׳ וכו׳, מכל קצוי תבל. אבל פה היה צריך לכוון את המשפחות לפי הפספורטים, לפי השנים, אם פחות ואם יותר. ראובן נהיה לפפה־דמיטרי, ונגזר עליו להיות אב, אף כי מעולם לא היו לו בנים; אחותו