בקול, מכריז ומודיע שם האניה, זמן מעגנה ומועד הפלגתה… בין חיפה והמושבה הגרמנית שדות שממה, ודרך לא סלולה עוברת בתוכם.

משפחות העולים, אחרי שעברו כל מדורי גיהנום בבתי המלון של אברהם יוסיל מורגנשטרן ומתי סודו, שמיצו מהם עד הפרוטה האחרונה, שכן האנשים חדשים בארץ ואינם מבחינים בין רֵעים למרֵעים, בין דודים לרודים — מתגוררות עכשו בחדרים ששכרו ב״חאן זחלן״, חצר בנינים של אבן, ללא טיח. ומאין מטות הם מציעים להם משכבם על רצפת האגן.

לפי שעה, וד׳ ירחם.

באותו חודש נובמבר 1882 באה לפני משפחות העולים, הגרות בחיפה, הצעה חשובה, — לקנות את הנחלה הנמצאת בשומרון, זו הנקראת בפי יושבי־הארץ בשם ״זמארין״. נמצא להם לעולים יהודי אחד, אף הוא מבני העיר באקאו, שבא לשבת בחיפה כמה שנים לפני כן, שמואל איגנר שמו, והעולים קוראים לו איגנר זייגער־מאכער, כי שען היה לפי מקצועו, והם שמחים עליו שמחה גדולה. אדם זה הוכיח להם הרבה חיבה וידידות וכל מנהגיו עמם ביושר לבב. ואף הוא דעתו נוחה יותר מן הנחלה שבשומרון, ולא זה בלבד אלא שגם טרח במשא־ומתן של הקניה שלא על מנת לקבל פרס, אף כי הסרסור מעיקרו היה מורגנשטרן, ולאו דוקא לשם חבת־ציון וישוב ארץ־ישראל.

השם

זמארין

בלשון יושבי הארץ פירושו מעין

יפה־נוף , אך מקורו, בלי ספק, ״ שמרון ״. הערביאים משתמשים לרוב ב־ז׳ במקום ס׳. המקור, שנסתרס בפי יושבי הארץ, הוא ״ סמרין ״, פירוש:

שומרון . שנים מספר קראו למקום גם בעתונות העברית והיהודית בשם שמרון — ובדין!

סימנים מיוחדים, אשר יעידו על ישוב עתיק מימי קדם, לא נמצאו פה, חוץ מקצת מערות שיש להן חשיבות היסטורית, אלא שגם הן ראויות לשמש עדות נאמנה לישוב קדום בשם ״שמרון״, אפשר מתקופת המלכים.

נחלה זו השתרעה על רומו של הר אחד, הפורץ ויוצא מתוך שרשרת הרי הכרמל, ונקרא בשם ״חושם אל־כרמל״ (חוטם הכרמל). רובה אדמת טרשים ומיעוטה בית־זרע, ועוד חלקה אחת בשפלה, באדמת טנטורה, אף היא רכושו של בעל הנחלה,

ג׳רמן

שמו, ציר צרפת בחיפה. מלבד זמארין כוללת אדמת המקנה גם את השם ״דרכומה״, ואף חלקה זו על הנחלה תחשב, ומקומה במזרחו של ההר ובטבורה שתי חושות בנויות עפר וטיט. למעלה ממנה נמצא הכפר ״זמארין״ ובו כעשר חושות, עפר וטיט, מטות לנפול. כל האדמה — כ־5000 דונמים, ומהם רק החלק החמישי ראוי למזרע.

בין חיפה והנחלה רק דרך שמונה שעות בעגלה או בסוסים, וגם זו מעלה יתרה בעיני העולים. אם נוסיף על כל האמור את התהלות והתשבחות שהשמיעו באזניהם לאמר, כי הנחלה נשקפת אל הים, אוירה משיב־נפש, ומצמיחה היא בכל