ענין, והמשא־ומתן המוקדם על נושא זה היה יותר מחזה לראוה מאשר משביע־רצון. הפגישה היתה במחסן, היהודים והערבים שוחחו ברוב ענין ודברים על גבי ערמת חטים והתוכחו על תנאי השותפות. קשה לתאר מראה משונה יותר מן המראה שראינו: הפלחים, בעלי זקנים שחורים, פרועים, ואקדוחים בעלי ידיות ברונזה נתונים באזוריהם, כפיות כרוכות על ראשיהם וקשורות בחבלים גסים ושחורים, אבעיות ארוכות מתנפנפות, ורגליהם מוצקות ויחפות — וכנגדם היהודים בקפטנים, המגיעים כמעט עד לכפות רגליהם. הללו — רגילים בעבודה הקשה בשדות הלוהטים של ארץ־ישראל, והללו חדשים, מקרוב באו, מן הגטו של אחת מערי רומניה, אנשים שלא נתנסו בעבודה קשה, אך כבר בטוחים שהם יודעים בחקלאות יותר מתושבי הארץ, ומלאים בטחון בעצמם, אשר, חוששני, יאבד מהם עם הנסיון המעשי הראשון. בנגוד מוזר ליהודים הרומינים הללו היה היהודי המזרחי, אשר שמש מתורגמן, אדם בריא, נאה, ולבוש כמו הפלחים עצמם; ידידי ואני בתלבושת של תירים אנגלים או אמריקניים, השלמנו את החבורה. המשא־ומתן נמשך עד אחרי חצות. הרועים הערבים צווחים בערבית, הישראלים הרומניים מנסים להשתיק אותם בז׳רגון אשכנזי, המתורגמן מנסה להשמיע את קולו — לשוא, כל אחד נרגז ונסער, משום שאיש מהם לא עצר כוח לחכות עד שחברו יגמור את דבריו, או שלא היה ענין עד כדי לשמוע מה־שהוא חוץ מדברי עצמו. עיף ורצוץ ישבתי מכורבל בשמיכה הערבית, שכאילו מלאוה במחשבה תחלה פשפשים... — לבסוף הגיעו לידי פרוד גמור והפלחים עזבו אותנו, נסערים מעלבון בגלל התנאים שהציעו להם היהודים. השינה הביאה מעט יותר הגיון בלבות שני הצדדים, ובבקר יום המחרת הושג הסכם, אשר חוששני, יכשל בנסיון הראשון לקימו. אין לך דבר פשוט מסדור קואופרציה עם פלחים ארצישראלים, אם אתה הולך בדרך הנכונה. אך אין דבר קשה מזה, אם אתה מנסה לעשות זאת בדרכים שאין הם רגילים בהם. שמחתי לקראת השחר העולה, מחפצי לצאת מתוך האוירה הדחוסה ולהסתכל בשמש הזורחת מעבר להרי ארץ־ישראל המזרחיים״.

סוף דבר, בראסיר ותר לאריסים. הללו קבלו בשנה הראשונה את חלק הארי של האדמה ואת החלקות הראויות ביותר למזרע, והשלום הושב על כנו.

כמעט הונח להם מן האריסים והנה קפץ עליהם רוגזם של השלטונות. אמנם את השלטון הטורקי כבר למדו להכיר מעט בבואם בשערי הארץ, אבל ״פנים בפנים״ הכירו שלטון זה רק מעכשיו. רק עכשיו עמדו על ״חין־ערכו״ ועל מדותיו הנאות. הפקידים, שהיו מבקשים תואנות כדי לסחוט ״בקשישים״, נתנו מכשולים לפני האכרים והפריעום מכל עבודה ומעשה, שהיה בהם כדי להחיות את הארץ ושממותיה.

״הממשלה התורכית — מספר ירחמיאל הלפרין — רדפה אותנו בלי הרף.