אלא שברסר אף הוא לא ניקה ממחלוקת זו, כי תמך בבריל והתנשא על האכרים, כאילו היו האכרים שכירי יום אצל אדונם. באו הבקואים והתקוממו לו ביד רמה.

ואמנם לא ברסר היה האיש הראוי לפקח על עניני האכרים. ברסר זה, פקידו של פרנק לפנים בבירות, היה, למעשה, בטל מעבודה בעת שהגיעו האכרים לחיפה. כאשר נתבקש פרנק מטעם הועד המרכזי בגאלאץ להמליץ על אדם הראוי לפקח על עניני זמארין — קפץ על שעת כושר זו, שנזדמנה לפניו, להיטיב עם פקידו לשעבר, מר ברסר, והטיל עליו את המשרה. ברסר ידע סחר־הפחם, אך מקח קרקעות ועבודת אדמה היו זרים לו. רק זכותו של פרנק עמדה לו בפני הועד המרכזי.

״— — ומבלי דעת רוח בני האדם החל להתנשא עליהם בגאון וגובה ויכבד אכפו על כל אנשי הקולוניא וילך אתם בחמת קרי. והחלוצים אשר עזבו את ארץ מולדתם מפני עקת רשע, קצו מפני המושל הקשה וישנאו אותו תכלית שנאה ויתאוננו עליו לפני הועד ויעתירו גם לה׳ פרנק לבוא לחיפה ולשמרון ולעשות סדרים נכונים בעניני הקולוניא. הועד צוה אותם לחכות עד אחר הפסח, ואז ישלח אחד מחבריו להיטיב מצבם, וה׳ פרנק ענה, כי לא יוכל לעזוב את מסחרו ולבוא אליהם. בין כה וכה וזמן העבודה עבר באפס מעשה, כי חצי האדמה השכיר ברסר להערבים השכנים והנשארה גם היא לא נעבדה כולה, כי חסרו עוד שוורים וכלי מחרשה. משפחות הקולוניסטים נתישבו בחיפה, כי בתים בשמרון לא היו להם (גם עתה עדיין אינם) ורק הגברים לבדם הלכו שמרונה, וההליכה והחזרה גזלו גם הן הרבה מעת עבודתם. אף נמצאו אנשי און, אשר בראותם כי פה יש לכסף מוצא, התחברו לברסר ויעזרו לו בהנהגת ההוצאות — — ועי״ז עלה כל כסף הועד כעשן מארובה. — -״

אלה דבריו של שמואל יעקב פרידנשטין, נדפסו ב"המליץ״ מיום 17.8.1883. אף מוסיף הוא ומספר, כי שנים מן האכרים, תמשיס ואברמוביץ, שגם הם היו מלמדים זכות על ברסר, חזרו בהם מדבריהם והתחילו לצעוק חמס על ברסר ומרעיו. גם כתבו בענין זה לעתון ״נייע יודישע צייטונג״ ביאסי — אבל מכתבם לא ראה אור. גם אכרים אחרים חרדו בראותם את הכסף הולך ומתבזבז ללא תכלית — ויצעקו חמס במכתביהם לקרוביהם ומיודעיהם ברומניה ויתארו את מעשי ברסר והנהגותיו. אך רוב העתונים ברומניה נמנעו מהדפיס את הדברים, ולהיפך — הוקיעו את המתלוננים בעתוניהם והכום בשוט־לשון, כמוציאי דבה, מחרחרי ריב ושונאי עבודה. את מכתבי האחרים, אשר היו מהללים את מעשי ברסר — הדפיסו. שמואל יעקב פרידנשטין מעיר במכתבו הנזכר: ״ולא נתנו המו״ל מקום למכתבי אחרים למען יתבררו ויתלבנו הדברים. — — כאשר נפקחו כעת עיני הסופרים האלה והנם מטפחים על לבם, כי נואלו בראשונה ללכת אחרי ברסר כבהמה בבקעה״.