מחסור ורעב, האכרים ובני ביתם נמקים בחוסר כל. מעט עמדה להם הגורן הדלה, אך עד מהרה נאכל גם ״היבול״. הפעם נעזבו גם החושות מיושביהן. כל המשפחות חזרו לחיפה, נמלטו על נפשן מאפס כוח ומאפס עצה ותקוה.

ביום 31 לחודש אוגוסט 1883 שלח ד״ר שמידט, סגן הקונסול הבריטי בחיפה, טלגרמה לקפיטן גולדסמיט בלונדון בזה הלשון:

״האכרים בזמארין מתים ברעב. כולם חולים. גאלאץ לא שלחה כלום זה ארבעה חדשים. הם מבקשים עזרה. טלגרפו״.

לחברת

כי״ח כל ישראל חברים

שלחו האכרים טלגרמה בזה הלשון :

״Si on nous n׳assistera pas au plus vite possible, naus serons tous perdus”.

כלומר: ״אם לא תחישו לנו עזרה - אבדנו״.

שני ספרי התורה, שהביאו אתם מרומניה, ניתנו בעבוט על 200 פרנק אשר לוו מיהודי ספרדי בחיפה, בצר להם ערב חג השבועות, מאין במה לכלכל נפשות ביתם בחג.

״אפילו ׳בורגול׳ בלא עכבישים לא היה לנו. מצבנו היה אז רע ומר. הגיע יום־טוב שבועות. נתתי את ספר התורה שלי בעבוט לבנקאי אחד, נסים אסא שמו. ממנו קבלנו הלואה ארבעים מג׳ידות. חלקנו בין כולנו את הכסף. אברהם יוסל מורגנשטרן היה מפקיר ומסכן מכספו ומלוה לנו מעות. הוא לא הניחנו למות ברעב והיה גם תומך בנו בלחם וגם במשהו ללחם״ — רושם ביומנו יצחק גולדשטין.

שלשה מן האכרים הצעירים,

פייבוש יוריסט, יצחק שולר ויצחק גולדשטין

הלכו לעבוד בגן הירק בטנטורה. שם נמצא בית ערבי קטן, ובו מצאו להם משכן ארעי. בבארות נקוו מי גשמים. זרעו מעט צנון ובצל. מים נושאים בכדים מן הבארות ומשקים את הערוגות. צרכי מזון לא הגיעו, אלא שיצחק גולדשטיין ביקש ומצא פתרון ״לשאלה״: מפרק לפרק היה מקבל ב״קרדיט״ מאת המוכתר של הכפר הערבי טנטורה מעט פיתות, בקבוק שמן — וברוך

ד׳ אלוהים

יום יום.

יום אחד הגיע אל הגן יהודי רכוב על סוס. הוא יורד ומתיצב בפני הצעירים, מאיר פנים ומברך בשלום. זיק תקוה מנצנץ בסתר לבו של יצחק גולדשטין: ״אפשר יהודי זה סר אלינו ויצא חנם אין כסף״ – מה־שהוא?... נשלם למוכתר מטנטורה את חובו ונחדש את ה״קרדיט״. הצעירים מבקשים לדעת, מי האיש שלפניהם. הוא קורא בשמו: יחיאל בריל. (בריל זה הביא 11 אכרים בשביל יסוד עקרון ונתפרסם אחר כך בספרו ״יסוד המעלה״, ספר עשיר ברשימות על נקודות הישוב הראשונות). בריל שואל למצבם, למצב זמארין, למצב המשפחות בחיפה. הצעירים פותחים סגור לבם, חושפים את נגעיהם ויסוריהם. בריל שומע ומקשיב, ומתקנם בעצה טובה: ״רק יהודי רומניה צריכים לבוא לעזרתם״... פנה אל סוסו, רכב והלך.