נ.

יונסקו : "רבותי, אל תלעגו לתקוותיהם, ואל תבוזו למדינה היהודית בארץ־ישראל. דומני, כי שוכחים אתם את המכבים וצאצאיהם בהטילכם ספק בכשרונותיהם הצבאיים של היהודים. אתם שוכחים, כי בחיי עם הבחירה היה מעשה, וקומץ אנשים עמדו בגבורה בפני אויב חזק מהם שבעתים והגנו על דתם ועל מולדתם. רבותי, אין אני בז לתנועה, אשר קמה בתוך המטרופולין של העולם התרבותי. כפי שידוע לכם, כבר הוחתמו יותר ממיליון איש, אשר הבטיחו את עזרתם לישוב הארץ ויסוד מושבות אשר תהוינה את גרעין הישוב לעתיד לבוא. ומשום כך אני פונה אל ממשלת הוד מלכותו בשאלה: היש בדעתה של הממשלה לעזור ליהדות הרומנית להגר לארץ־ישראל? (תשואות). רבותי, בראש התנועה עומדים אישים בעלי שם. הידיעות האחרונות מלונדון אומרות, כי נוסדה שם ועדה, שבין חבריה נמנים חברי הכנסיה האנגלית; ועדה זו בחרה בועדת־משנה, וזו האחרונה — מתפקידה להסדיר את הגירת הפליטים היהודים מגליציה לארץ־ישראל (אגב, גם אצלנו, ברומניה, קיימת שאלת הפליטים הבאים מרוסיה, ומפני הלחץ על היהודים שם יש חשש כי ירבו הפליטים). בראש הועדה הנ"ל עומד מר לורנס אורבן. אישיות אחת עוסקת באוסף כספים כדי להקל מעל המתישבים החדשים ולתת בידם אמצעי קיום נאותים. ולכן אין אני חושב, כי ממשלת הוד מלכותו תעמוד מנגד ולא תשתמש בשעת כושר זו, הנותנת בידה את האפשרות להפטר מן הפרוליטריאַט היהודי. הריני רואה צורך וחובה לשאול את השלטונות, מה בדעתם לעשות לטובת הענין, ואני מקוה כי אזכה לתשובה".

*

מתוך האפלה הזאת, אשר סגרה על היהודים ברומניה, עלתה בכל חריפותה שאלת ההגירה. לאן — לאמריקה? לארץ ישראל?

העתונות ברומניה דנה בשאלה, אם ארץ־ישראל נוחה היא להתישבות. הן אחריות גדולה רובצת על אלה, אשר בידם נתונים חיי מיליוני־אדם. יש אומרים, כי רצוי לכוון את ההגירה לאמריקה. ממשלת ארצות־הברית מוכנה לעזור כפי יכלתה בידי היהודים המהגרים, אשר יאבו לעסוק בחקלאות. מזהירים את האגודות למען ההגירה ברומניה מפני צעד נמהר.

ואולם במעמקי הלבבות תוססים כיסופים טמירים. נשמת ישראל הדוויה משועת לגאולה, לחיים שאין בהם בושה וכלימה. מפה ומפה נתזים לעתים ניצוצות־בראשית. לא רחוק היום והניצוצות התועים, המפוזרים יתלכדו והיו לשלהבת קודש.

בשנת תרל"ג כתבו ששה־עשר איש מניקרשט מכתב לעורך "הלבנון" ובקשו להודיעם, אם יש בארץ ישראל אדמה לקנותה — ומה דמיה, אם האדמה "ארץ מישור או הרים ובקעות? והיש בה נחלי מים אם אין?" ומבטיחים הכותבים, כי נכונים הם בלב שלם ובנפש חפצה לעלות לארץ ישראל, והם כמאה בתי אבות