אהרנסון, יצחק אהרן אפלבוים, אביגדור אפלבוים, פישל שטרנברג, משה רבניקר, יצחק רבניקר, ליב רודר, יצחק קופמן, יעקב רוזנשטין. כל העשרה נסעו לחיפה והביאו אתם חזן ״בעל־קורא״ וספר תורה. יום אחד לפני ערב ראש השנה באו לזמארין. ״נגשנו מיד לעבודה וביצרנו את החצר סביב סביב. בטרם לילה הכנסנו את הבהמות וכולנו עמדנו במשמרת. הלילה עבר בשלוה. בלילה הבא נחלקנו: חמשה יעמדו על המשמר וחמשה ישכבו לנוח ולישון. החזן ישב אתנו והיה מספר לנו ספורי מעשיות. בשעה 11 שמענו קול דפיקה וכולנו עמדנו על רגלינו נכונים. חבורת ערבים גדולה פרצה אל החצר. עמדנו במערכה והברחנום. שעות אחדות אחר כך חזרו, והפעם במספר רב יותר, וגם הפעם נלחמנו בהם עד אור הבוקר. הם הסתלקו בלא שהצליחו לקחת דבר. ביום השני של ראש השנה הלכנו להשקות את הבהמות, וליד הבאר נתלקחה תגרה בינינו לבין הרועים הערבים. אחרי שספגנו מכות כהלכה הסתלקו. אחרי ראש השנה חכינו לבואה של המשמרת מחיפה, שתחליפנו — וזו לא באה. צרכי האוכל אזלו, ואנחנו הבאנו אתנו מזונות רק לימות החג. מאין ברירה הרתחנו חומצה ונאכל ממנה לתיאבון. עברה שעה ומיחושי בטן קשים תקפו את כולנו. בלילה, אור לערב יום הכפורים, שמענו קול יריה. כולנו קפצנו על רגלינו נכונים להשיב מלחמה. לפתע פתאום מגיח מן החשכה יוסף גרף שבא מחיפה, הרובה על כתפו, והוא מבקש מאתנו לרדת מיד עם זוג שוורים להעלות את העגלה העומדת לרגלי ההר, ובה אלה שבאו עמו: ליבוש בלום, שמואל גרף, יוסף כהן־קיטרר ויוסף פויזנר. העלינו את הכבודה וחיתה נפשנו. שברנו את רעבוננו. אחרי יום הכפורים יצאה המשמרת הראשונה של ראש השנה וחזרה לחיפה. המשמרת השניה נשארה בזמארין. עברו רק שני ימים, ויוסף גרף נסע לחיפה בחברת יעקב רוזנשטין. בדרך תקפו אותם ערבים והכום מכה קשה, גזלו את השוורים ואת כל אשר היה אתם. רוזנשטין מהר ברגל לחיפה להודיע על המקרה. מיד יצאו בעגלה ומצאו את גרף שוכב מתחת לעגלה מתעלף״.

״ערב סוכות, בראות אנשי המשמרת בזמארין, שאין באים להחליפם, נהגו את הבהמות והלכו לחיפה. זמארין נעזבה מיושביה. הצעירים סרבו לחזור ולעלות אל הנחלה. האכרים הבאים בשנים, בהם מאיר ליב הירשקו, יצחק אהרן אפלבוים, זלמן פומרנץ, זיידע גולדשטין ועוד, מחרדתם לגורל נחלתם. השיבו את הבהמות ובהושענא רבה חזרו לזמארין״.

ובטרם יבוא החורף קמו שאר המשפחות וירדו כולם מזמארין לטנטורה.