לראותם, לדעת שלומם, וכי מי הפסיד, אם יעשה זה שבתו בקרב בני ביתו בחיפה? למי אוי למי אבוי? — מה לוורמסר ולכל אלה?

ומעשה באחד שירד לחיפה ביום ששי אחרי הצהרים, מיד עם הפסקת העבודה, ויצא מחיפה במוצאי שבת אחרי חצות והגיע לזמארין עם בוקר, לעת צאת כל האכרים לעבודה. גנבה אזנו של וורמסר שמץ דבר וקנס את ה״פורץ גדר״ בעשרה פרנקים מכסף התמיכה.

אכן נודע האיש. עתה הכירו האכרים את האדמיניסטרטור וורמסר ואת דרכיו.

*

חודש יוצא חודש נכנס. האדמה פשטה צורה ולבשה צורה. מסביב, לכל מלוא העין, צמיחה ופריחה, וגידול. ירדו גשמים, אחר התבהרו השמים, יריעת תכלת רכה וענוגה פרושה על העולם, שמש חמימה זרחה, והארץ עטתה שפע גוונים צוהלים. פרחו סתוניות וכרכומים. דשא רך כסה כמרבד ירקרק את ההרים, מרעה דשן לבהמות. האויר שקוי לעצמות. עצים זקפו צמרתם ופתחו עלים.

נכנס חודש שבט

תרמ״ד 1884 . דיגור הזמין שתילי זיתים מן הכפר טירה — מספר אביגדור אפלבוים ביומנו — והתחילו נוטעים אותם בשפוע ההרים צפונית־מזרחית למושבה. דיגור ערך משתלה גדולה בחלקת אדמה שהכשיר בקרבת הבאר ביר־אל־חנאזיר, ובה כל מיני עצים. עשרה אנשים עבדו עבודת קבע במשתלה. נשאו מים מן הבאר בפחים, ואת השתילים הרכים השקו מים מן הספל. העמידו בתי מלאכה: מפחה עשתה עגלות; נגר הכין דלתות וחלונות; רצען עשה רתמות בשביל סוסי העבודה, וכן גם סנדלריה; זו תקנה וגם עשתה נעלים בשביל האכרים במחיר מועט. חמרים היו למכביר. 12 ארגזים מלאים עורות, מכשירי עבודה וחמרים אחרים, אשר שלח הועד המרכזי בשביל האכרים, היו משוקעים בבית המכס בחיפה, וכבר נחשבו לאבודים, מאין ביד האכרים לפדותם. ב״בקשיש״ של ממש, שאין כמוהו מחולל נפלאות ומתיר ״אסורים״, נפדו והוצאו הארגזים וכל מה שבתוכם.

אדר . — גמרו את נטיעת שתילי הזיתים. בפורים ירדו כמה מאנשי החבורה לחיפה והרוב הגדול נשאר בזמארין, המבין יבין: וורמסר לא נתן להם רשות לנסוע ואף הוא נשאר עמהם. שלחו את

חיים בער שוורץ

שיביא מחיפה יין. השליח הביא עמו את היין עד הר המושבה, עד ולא עד בכלל. מעשה שטן, נשברו שתי החביונות...

— —

ניסן . — היתה השנה שנת ברכה. צמח עשב רב ובשפע. מן האכרים קצתם יצאו לקצור חציר וקצתם התחילו לתלוש כרשינה.

פסח . — כל אבות המשפחות נסעו לחיפה והצעירים כולם נשארו בזמארין. השנה לא ערכו את הסדר בחוץ, בחדר מואר, מסביב לשני שולחנות, ישבו כולם