שם יורשי לעבל ואחרי כן על שם מרשי מישאל ארלנגר מפריז. שייד, גרנד הוטל קונסטנטינופל 14.8.1884 ״.

בחודש אוגוסט 1884 נתמנו וורמסר להיות בא־כוח יורשי המנוח לעבל, ושייד לבא־כוח ארלנגר.

מיד נשלחה טלגרמה מאת המיניסטריון בקושטא לקימקאם חיפה:

״קימקאם חיפה, מפני מה אינכם מעבירים את רכוש זמארין, טנטורה, דרכומה, על שם יורשי איזק לעבל ואחרי כן על שמו של מישאל ארלנגר. היש חובות? תשובה טלגרפית שולמה״.

מאמציו של שייד עשו פרי. וכך נסתיימה פרשה עגומה ומייגעת, שהיתה עלולה להמיט שואה על אכרי זמארין.

לאחר זמן נודע, כי יצחק לעבל, יושב ראש הועד המרכזי, הניח אחריו עזבון 50,000 פרנק לטובת המושבה. הכסף העבר לרשות הברון רוטשילד, שיעשה בו, לתכלית זו, כטוב בעיניו.

בהיותו בקושטא בקש שייד לקבל רשיון מפורש לבנין בתים, ולשוא טרח. כיון שכך, יצא מקושא לגאלאץ והזמין שם 60 צריפי עץ, מפורקים לחלקיהם.

*

דיגור נתמנה מנצח גם על עבודת הבנין. וטעמו של דבר: דיגור נתין צרפתי, נשען על כוחו של הקונסול שלו בחיפה. אולי תעמוד לו זכות זו, ולא תשלט עין רעה במלאכת הבנין... נגשו לבנות בית מרחץ וארבעה בתים כפולים, בשביל שמונה משפחות. מיד באו פקידי הממשלה ועמם אנשי צבא והפסיקו את העבודה, ולא זה בלבד אלא שלקחו גם את כלי המלאכה של הבנאים, ואת הבנאים שלחו לפניהם לחיפה.

בחודש נובמבר 1884 הגיעה טלגרמה מגאלאץ: נשלחו עצים וחמרים לבנין 60 צריפי־עץ. העצים נשלחו באניה נורינו ביום 17.11.84״.

וזה לשון המניפסט של המשלוח: ״הא׳ מישאל ערלנגר מפריז הטעין בגאלאץ על האניה היונית ״נורינו״ (Navarino), שם הקפיטן סטרבינו ווליקה, לשם הובלתם לחיפה ומסירתם למר וורמסר או לפקודתו: 19335 גזרי עצים בני מדות שונות. (משקל 190 טון) — 498 מטר מעוקב. לשם בנין רפתים לבהמות, 20 במספר, לצורך העבודה החקלאית. 50 חביות חמרי ברזל לשם חבור העצים הנ״ל (משקל 25 טון). גלאץ 12 ספטמבר 1884״.

בנין בתים

הס מלהזכיר! ״לשם בנין רפתים לבהמות״.

ההכרח לא יגונה, והאכרים מתחכמים לשלטון. אף הקבלן של הבנין, נוצרי, אליאס אנדריאוס מג׳דלאני, נתין עותומני מבירות, שקשור בחוזים ע״ש מיכאל ארלנגר, האחד מיום 10.12.83, בדבר בנין כפול, הבניין הראשון, והחוזה השני מיום 10.4.85, בדבר בנין ה״אורוות״ — גם הוא לא ינוח ולא ישקט, מתחכם לשלטון