הראשון בא מרומניה, ומיד לקח חלקו בעבודת בנין הצריפים. השני, שעבד שנים מספר כצורף בעכו, עבר גם הוא לזמארין, מרצונו להיות אכר.

בחודש ינואר 1885 בקר שייד במושב ויחד עם וורמסר אשרו את תכניתה של המושבה, שנקבעה ע״י המהנדס הנוצרי שטוקלר. אח״כ נסע שייד אל הוואלי בבירות והצליח וקבל רשיון לבנין 50 אורוות וארבעה בתים.

״ההר היה שומם ומלא שיחים — רושם ביומנו ירחמיאל הלפרין — ולא יכול אדם למצוא מעבר ביניהם. כל האכרים הפקדו כאיש אחד לנקות את ההר ולסלול דרך, למען יוכלו לציין את המקומות אשר עליהם יבנו הבתים. בעמל רב עלה בידינו להבקיע דרך־ארעי זו. אח״כ עמדו שייד, וורמסר ודיגור וציינו את יסודות הבתים. הוזמנו סתתים, והללו הביאו אבנים בשביל 4 בנינים — ארבעת הבניינים הכפולים הראשונים למושב שמונה אכרים״.

״עבר הפסח. הגשמים פסקו. יבשו הדרכים. אז הזמינו עגלות מאת הגרמנים מחיפה והובילו בהן את העצים מטנטורה. גם הקרונות שלנו, רתומים לשוורים, היו מובילים עצים. גרמני אחד, אר שמו, קבל עליו להקים את צריפי העץ. על־פי החוק התורכי לא היה אסור לבנות בתי עץ. מתחילה נגשו לבניין היסודות, 4 מטר לרוחב ו-8 מטר לאורך. אחר כך ציינו אותם במספרים. הפקיד וורמסר הזמין את כל האכרים להפיל גורל על הבתים. מאז פסקה הקומונה, וכל אחד מן האכרים עסק ביסודות ביתו. איש איש מהם מיהר לרוץ אל מספרו ועבד בחריצות גדולה ובהתלהבות בעקירת השיחים והסלעים, כדי שיוכלו להביא את עצי הבנין למקום״.

״נתמנו שומרים על עצי הצריפים באדמת המושבה — מספר אפלבום. — השומרים הרגישו בנסיונות למעשי־גנבה, החוזרים ונשנים בכל לילה. יששכר שפהעטר נצטרף לשומרים, וכולם ארבו לגנבים מבין העצים. נסיון לגנוב נעשה בליל יום הכפורים. הכו את הגנבים והבריחום״.

הגרמנים הקימו במושבה בית־מלאכה גדול ונגשו במרץ לעבודת בתי־העץ. לא ארכו הימים ובתי־עץ אחדים עמדו במושב.

מאז נגשו לבנין צריפי־העץ הוכיח וורמסר את חבתו לגרמנים והיה מבקש את קרבתם. לא זה בלבד שהיה מעסיק אותם בכל מלאכה, אלא שהיה מוסר בידם גם את עבודות ההובלה ומשלם להם 20 פרנקים שכר כל עגלה ליום. האכרים לא יכלו להבין, משום־מה ימנע עבודה זו, לפחות, מאת האכרים. מכאן תחילת הפירוד בין הפקיד לאכרים, זה הפירוד אשר הלך והחריף במרוץ הימים.

*

בשנת

תרמ״ד 1884

בא המשוח מרדכי לובמן, ״מודד המושבות״, או ״מודד ארץ״ כפי שהוא חותם בפסבדונים במכתביו, למדוד את גבולות אדמות ״זמארין״.

לובמן עשה עבודה כפולה: קודם מדד את הנחלה ואת גבולותיה ואח״כ