וכל היקר הזה נגלה עתה לעינינו, לעיני אחינו היקרים יוצאי רומניה, הראשונים שהשליכו נפשם מנגד בעד רעיון הישוב בארץ הקדושה, לעיני עושי רצונו ובאי כוחו של השר הנדיב, ולעיני אני, אשר בשם אחי ורעי חובבי ציון עתה באתי. והנני נושא כפי לאבינו שבשמים, כי ישכין שמו בבית הזה שאני מניח את האבן הראשונה, וירים קרן אחינו השר הנדיב הידוע וקרן כל משפחתו הרוממה למעלה ראש. וזכרון יעקב תהיה למזכרת חיים כי יחיו אחינו ויראו חיים ממלאכתם, ובימיו ובימינו תושע יהודה ועיני השר רואות. אחי היקרים, פה יהיו שערי השמים, בבית הזה תשפכו שיחכם לפני אבינו שומר ישראל, אנא שאו נא כפיכם וברכו את

ד׳ אלוהים

ואת אחינו השר זרובבל אשר בשמו אניח את האבן הזאת. וד׳ המתאוה לתפלת בניו יקבל תפלתנו וישמיענו ברחמיו לאמר: הן גאלתי אתכם. אמן״.

בשמחות ובשירים לוו האכרים את ויסוצקי לבית הפקידות. שם השתעשעו עד חצות הלילה והתענגו על חברת האורחים, ובלב נרגש מגיל התפזרו איש איש לביתו.

*

בחודש ניסן ( תרמ״ה 1885 ) בא שייד לארץ ומיד עלה לזמארין. הוא סייר את המושבה הנבנית ובחן יפה את הנעשה. בערב אסף את האכרים כולם, נשא לפניהם נאום קצר, והציע לקרוא למושבה שם.

הוצעו שמות רבים, אך פה אחד אושרה הצעת שייד, אשר יעץ לקרוא למושבה בשם

זכרון־יעקב .

זכרון - זכרון

לדורות,

זכרון

לחזון גדול ולמשא־נפש בדברי הימים,

זכרון

למעשה בראשית של יצירתם.

והזכרון

מוקדש לשמו של שר וגדול בישראל, הוא

יעקב , אשר נתן בן נדיב לעמו, בן יקר אין משלו. וכפלים ליקר ולכבוד השם

יעקב

אבי שבטי ישראל, המתקבצים מארצות פזוריהם ושבים אל ערש מולדתם.

חסל ״זמארין״.

האכרים לבשו שמחה והתלהבות ויחנכו את שם מושבתם במחיאת כף וברקודים.

בראשונה נמצאו מערערים על שם זה. אף

אליעזר בן־יהודה , המחדש והבלשן, נטפל אל שם המושבה בגליונו ״הצבי״ מיום ט״ז אייר

תרמ״ה 1885 . בין שאר דבריו יאמר: "— — מפאת צחות לשון הקודש היינו מייעצים להסב שם הנחלה לשם "בית יעקב״, כי מלת ״בית״ נספחה להרבה עירות בארץ ישראל, וגם באשר היא מלה בת הברה אחת ובסמיכות תקל על המבטא ממלת ״זכרון״ הארוכה. ועוד יותר היה נראה לנו לקראה ״יעקבן״ כמו ״שמרון״ מן ״שמר״, וכיוצא בזה״.

אבל כל העצות וההצעות לא הועילו לשנות דבר, והשם כיון שנקבע נקבע.

*

בנין בית־הכנסת טעון רשיון, אלא שרשיון אין השלטונות נותנים. פעם