יג.

ששה צעירים שבאו והלכו

מעשה בששה צעירים שבקשו ללמוד את תורת החקלאות, כדי להיות באחריתם מורים לחקלאות הלכה למעשה לאחרים. הצעירים באו לזכרון על פי המלצת חובבי ציון ברוסיה, ועליהם כתב לילנבלום לאמר: ״...עם זה הודיע רוטשילד, כי נכון הוא לשלוח ששה צעירים מרוסיה לזכרון יעקב, ללמוד שם עבודת האדמה ולהיות אח״כ לעינים ליתר הקולוניות אשר תוסדנה״. גם ר״ד גורדון (עורך ״המגיד״) במכתבו לשפ״ר מיום 24 נובמבר 1885, כותב בענין זה לאמר: ״— — אנכי יודע מטרת אלה הצעירים הנועדים להיות דירקטורים להקולוניות אשר ייסד

אי״ה אם ירצה השם

הנדיב ברוב חסדו. לעת מצוא אראה להזכירם עוד הפעם אל

ה׳ השם, או האדון

ארלנגר, אף כי לדעתי כל זה למותר״.

ששה צעירים אלה היו: הלפרין מביאליסטוק (נשלח עפ״י המלצת ר׳ שמואל מוהליבר); ליאון יגלי מפטרבורג, סטודנט בן 24 שנה, חבר מנגינות לכמה משירי ציון, ביניהם ״משמר הירדן״, שהיו מושרות בארץ וגם בחו״ל; גרשון לוי גורביץ, מיכאל שלמה פוחצבסקי, שמואל שבח קנטרוביץ, ממריופול (זה עזב את הארץ ובמקומו בא משה ורהפטיג); יצחק אפשטין, הפדגוג הידוע, שמתחלה עלה לארץ ישראל כדי להעשות בה חקלאי. ובעבודה זו עסק זמן ידוע, אלא שאחרי כן נכנס להוראה.

צעירים אלה במכתביהם וברשימותיהם לעתונות של הימים ההם מתארים תמונה רבת־דמות של אותם הימים בכלל ושל המושבה זכרון יעקב בפרט. על בואם, ארחות חייהם ועבודתם. מספר בזכרונותיו פוחצבסקי:

״זכרון יעקב וסמרין שתים שהן אחת: הישוב הראשון היה בחרבות הכפר, שתוקנו קצת למעון בני אדם, ובה גרו משפחות אחדות. זכרון יעקב נבנתה בקרבת החורבה על הר שטוח, רחב ידים, ומורה הדרך העמיד את עגלתנו ״בין הבתרים״, כדי לצאת חובת שתיהן, ומשלחת יצאה מאתנו להודיע למנהל הראשי של המושבה על בואנו.

״לאחר שעה קלה שבה המשלחת בלוית צעיר שלוח מטעם הפקיד, להראות לנו את מקום מנוחתנו, שהוכן כבר לפני בואנו. זה היה ״מחסן״ בבנין אבן עתיק, המכיל תיבות וארגזים מלאים כל מיני סחורות, בתוכם סמי מרפא, שריחם החריף היה נודף למרחוק. בתוך המחסן הזה הקצו פנה גם לנו.

״מצאנו שם מן המוכן ספסלי עץ רחבים עם מזרנים, שולחן, קצת שרפרפים. הואיל ואותו היום ערב חג היה, הזמינו אצל משפחת בריל, הגרה בדיוטה העליונה מעל למחסן, ארוחת תמיד בשבילנו, עד שנמצא לנו מקום קבע.

״מעוננו זה נמצא בזכרון העתיקה, במקום שם היה כפר קטן, מעין חורבה,