top of page
זכרון יעקב - א׳ סמסונוב, תש״ב – עמ׳ 122
13
פרק:
אחת לפני שקיעת החמה נאספנו אל הסעודה. אולם הבית היה מלא אורה; באמצע החדר עמד שולחן גדול ועגול ונשב סביבו על הכסאות ויהי לנו באמת — ״אורה ושמחה וששון ויקר״. מצות ״להשמיד ולאבד״ קיימנו בדגים מבושלים ובאוזים צלויים; וכן קיימנו גם מצות ״השתיה כדת״. השוחט, שהוא גם החזן, שר פיוטים שונים, וכולנו היינו שכורים ולא מיין כי אם משמחה וטוב לב. זוהי הפעם הראשונה אשר חגגנו את ימי הפורים ב״זכרון יעקב״ מיום הבנותה. קולוניסט אחד יודע נגן בכנור בא וינגן ביד ואנחנו שוררנו בפה. חברנו
ה׳ השם, או האדון
אפשטין ברך את הנדיב וכל בני ביתו והקרובים אליו — — ; אח״כ ברכהו גם החזן בברכת ״מי שברך״. כאשר נאספו קולוניסטים רבים בפרוזדור הבית פתח
ה׳ השם, או האדון
ווארמזער ודבר אליהם במעלת ישוב ארץ ישראל וספר להם את חסדי הנדיב. השומעים שמחו על דבריו ומחאו כף; וה׳ ווארמזער צוה להביא להם יין ומגדנות. אח״כ דבר הרופא על לב הקולוניסטים לחיות באהבה באחוה בשלום וברעות, ושתה כוס לשלום הנדיב. אחריו דבר הרוקח ויציע את מעמד הקולוניא לפני שנתיים נגד מעמדה עתה, וכי מה הנדיב הסוכך לראשנו דורש מאתנו, בלתי אם להיות יהודים כשרים ואנשים טובים בעיני אלהים ואדם. — — אחר כן דרש הרב מעניני דיומא ויספר מעלותיו של השר ר׳ יעקב המנוח ז״ל אשר לשמו ולזכרו נוסדה הקולוניא. – גם דברי תורה לא היו חסרים על השולחן, כי הא' ווארמזער הוא גם למדן גדול; — אחר הסעודה התפללנו תפלת מעריב וקראנו את המגלה, כי כן המנהג בא״י, ככה ששנו ועלזנו בלילה ההוא בכל לב עד השעה השלישית; ועוד נוספו עלינו מן הקולוניסטים כמה עשרות איש ונפצח קולנו יחד בשיר במקהלה. - - בשעה שאני עורך אליכם את מכתבי זה חברי עודם ישנים. האויר צח וממוזג, הלילות בהירים ויפים, הטל יורד בשפע ומשוקק את הארץ וגם אנחנו נשאף חיים ונשבע שמחות בראותנו את שדותינו ביפים ובטובם״.
אמנם פרט אחד חשוב השמיט פוחצ׳בסקי במכתבו זה. הוא לא הזכיר את החשובים שב״מחותנים״ שבשמחת פורים זו — — את הגרמנים מחיפה, ידידיו של וורמסר... גם לכבוד חג הפורים שלח והזמינם לסעודה, והיה יושב עמהם וממלא להם ממסך לאיש איש כוסו. ואלה, לאחר ששתו לרויה, פצחו שירה אדירה בגרמנית, מדושני עונג ממתנת יד ידידם, מנהל המושבה וורמסר.
מי ימצא לב להרהר אחרי מעשיו של וורמסר? מי ירהיב עוז בנפשו לשאול: הללו מה טיבם במקום הזה?
אפשר, וורמסר זה אינו מוצא קורת רוח אלא בחברתם של הגרמנים. אין זאת כי אם מצא מין את מינו. לשמוח עם האכרים אין וורמסר מוצא לבו, לא לפי כבודו הוא לרדת מרום עמדתו לדרגתם של אכרים, ולא עוד אלא אכרים מקבלי תמיכה.
ובמכתבו אל הוריו מיום ט׳ אדר שני
תרמ״ו 1886 , כותב פוחצבסקי:
bottom of page