יד.

מחודש לחודש

בחודש טבת

תרמ״ו 1886

יצאו האכרים לחרוש ולזרוע. עד כאן היה לכל אכר חלק רביעי בעגלה. עכשיו חזרו וחלקו את העגלות, עגלה לכל שני אכרים, ועדיין לא מצאו סיפוקם. עמדו האכרים ופדו את חלקם זה מיד זה, ובכסף קנו להם עגלות גם שאר האכרים — וכך השיגו כל אחד עגלה לעצמו. הונח מעט גם בצרכי משק הבית. הפקידות קצבה 6 נפוליון (נפוליון: לירה זהב צרפתית) לכל אכר, בשביל קנית פרה, שתספק חלב לבית, אלא שאין הפקידות נותנת את הכסף בידו של האכר. רוצה אדם לקנות פרה, צריך הוא להביא את הערבי המוכר ואת פרתו אל האדמיניסטרציה, ורק לאחר שוורמסר רואה את הפרה — וזו נושאת חן מלפניו הוא משלם את הכסף לידי המוכר הערבי. מנהגו זה של וורמסר פגע בכבודם של האכרים, ורבים מהם וותרו על חסדיו מלכתחלה.

עבר החריש, נגמרה גם הזריעה והעבודה אינה נפסקת. אך נכנס שבט, התחילה עבודת נטיעה קדחתנית. האכרים שבחרו במטעים בלבד גמרו את הכשרת חלקותיהם בהרים, וגם אכרים אחרים הכשירו כל אחד לעצמו הקטאר אחד ועד הקטאר וחצי מאדמת ההרים. שתילי גפנים הזמין דיגור מן הלבנון. במושבה, לשני צדי המדרכות, נטעו עצי תות ואזדרכת. דיגור גם הוא חלק לאכרים ממשתלתו כל מיני שתילים של עצי פרי בשביל נטיעה בתוך כרמי הענבים וגם בגנים שמאחורי הבתים.

*

משנכנס אדר מרבים בשמחה, אלא שהפעם לא היתה השמחה שלמה. קפץ על האכרים רוגזו של עלי בק, מודיר קיסריה.

בחודש אדר בא הקץ ל״עצמאותה הכספית״ של זכרון יעקב. מעשה שהיה כך היה.

מודיר קיסריה עלי־בק, אשר זה מקרוב נתמנה למשרה זו, בא, כדרכו, לבקר במושבה, ועמו חייליו ובני לויתו, עבר את המושבה פעם ופעמיים, ועיניו משוטטות מסביב, מבקשות בנין שנבנה בלי רשיון, — ולא ישוב בידיים ריקות... אך כל בנין מעין זה לא נמצא, וכבר פנה לחזור על עקבותיו. והנה ראה ערבי אחד יושב ומונה מטבעות, וביניהן גם מטבעות של זכרון יעקב.

״מאין לך כסף זה?״