חמת כל האכרים. כולם חזרו לבתיהם בשברון לב, אבל איש מהם לא העיז לפצות פה״

בעתון ״וורטה דס טמפלס״,

(Worte des Tempels)

מס׳ 44, מיום 4 לחדש נובמבר 1886, מספר אחד הגרמנים את פרטי החגיגה ואלה דבריו: ״ביום 16 באוקטובר 1886 חגגה המושבה העברית זכרון־יעקב את חגה הגדול - - חנוכת בית הכנסת שנבנה לתלפיות. מנהל המושבה מר וורמסר הזמין אחדים מאכרי המושבה הגרמנית בחיפה להשתתף בחגיגה זו והזמנתו נתקבלה ברצון. הואיל וזכרון־יעקב נמצאת מהלך 35 קילומטר מחיפה והנסיעה הקשה בדרך לא סלולה נמשכת 6 שעות, החום הקשה מכביד על אדם ובהמה, יצאנו לדרכנו בשעה 12 בלילה, וגם לא התחרטנו על מעשנו זה, הירח האיר את חשכת הליל, את האדמה מצד אחד והים מצד שני. כשהגענו אל המושבה נתקבלנו בחביבות רבה ע״י המנהל ולאחר שסעדנו את לבנו יצאנו לטיול מסביב למושבה.

״בו ביום בשעה 1 אחה״צ נתאספו כל בני המושבה; אנשים נשים וטף, כלם לבושים בגדי־חג, כדי להעביר את ספרי התורה לבית הכנסת החדש: מקהלת המשוררים פתחה בזמרה ובשירה. ילדה בת 7 נשאה בידה על כר מקושט את מפתח בית הכנסת החדש, ואחריה הלכו זקני העדה וספרי התורה בידיהם. בשירי תהלה הלכו לאטם, ועל יד בית הכנסת נתכבד

אחד האורחים הזרים ,

גרמני , לפתוח את בית הכנסת במפתח שעל הכר. אחר פתיחת שערי בית־האלהים נכנס כל הקהל בשירה ובזמרה, ועדת החגיגה חלקה את המקומות לאורחים והשגיחה על הסדר. אחר שישבו כולם על מקומותיהם החל טכס החגיגה בשירת המקהלה. הפקיד קם על רגליו ונשא את נאומו הארוך בגרמנית צחה. — —

״בערב אחר כלות טכס החגיגה נערכה סעודה לאורחים ולמשפחות הנכבדות של המושבה בביתו של הפקיד, נשמעו נאומים נלהבים בגרמנית, צרפתית ורוסית. ובנאומים אלה צוין כמה פעמים, שעלינו לאהוב זה את זה ולהפיץ את רעיון האחוה בכל מקום. בשירים גרמניים ועבריים עבר הזמן במהירות ובקומנו מהשלחן בשעה 11 בלילה, פצר בנו הפקיד להשאר עד הבוקר; אך בקושי רב עלה בידנו להפרד מאת הפקיד החביב, כי החלטנו לנסוע בלילה, ובבקר השכם הגענו לביתנו עייפים מנסיעתנו לאחר שבלינו שעות אחדות בחוג מצומצם של אנשים, בתוך אוירה של ״ידידות״.

לבית הכנסת קראו בשם ״אהל־יעקב״, אחרי אשר גם לבית הספר קראו בשם ״נוה־יעקב״.

ורמסר, ועמו ועדה נבחרת, חלקו את מקומות הישיבה. — לאיש כגילו וכערכו. ובראש כל, ליד כותל המזרח – מקורביו של וורמסר.

עכשיו הגיעה שעתו של וורמסר ״לחנך״ את צאן מרעיתו וללמד את אכרי זכרון־יעקב פרק במסכת ״דרך־ארץ״, והוא נגש למלאכה. ראשית כל, דרש מאת