ב.

בין צורי מכשול

תנועת חבת־ציון גדלה ורחבה והכתה גלים עד למרחוק, ועד פריז ולונדון הגיעה, ואולם שם התנפצה אל סלעים. רוב חברי האגודות אמרו לתת את כל הון ביתם ובלבד שיבואו אל המנוחה ואל הנחלה. אגודה אחת בבוקרשט, מאה משפחות במספר, פנתה במכתבים לא אחת ולא שתים (בחורף

תרמ״א 1881 ) אל חברת ״כל ישראל חברים״ בפריז ואל ועד שליחי הקהלות ואל אגודת אחים בלונדון, ובקשה ״להלוות לנו כסף (אחרי אשר גם כל אחד מאתנו יתן דמי קדימה ארבע מאות פרנק) על קניית קרקעות בא״י ועל הכנות הכלים לחרישה וכו', וכל הדברים יעמדו תחת רשות החברה, אשר תלוה את הכסף על משך עשר או חמש עשרה שנה״... על כל מכתביהם הרבים לא קבלו תשובה. גם אוליפנט המליץ לפני ועד שליחי הקהלות — ואין עונה ואין קשב. אגודה אחרת לישוב א״י, בבוטשאני, פנתה (אלול

תרמ״א 1881 ) בבקשה כזאת אל חברת כל ישראל חברים, והפעם זכו לתשובה בזה הלשון:

״נתכבד לענות על מכתבכם, כי לא נוכל להשתדל בדבר הנסיעה לאה״ק, הארץ עניה ורעבה ללחם ואנשיה ירעבו ויצמאו, והאנשים אשר יבואו שמה יגדילו המחסור, עבודת אדמה תוכל להעשות אך ע״י עובדי אדמה מנעוריהם, ולפי דעתנו, אין נמצאים בכם עובדי אדמה כאלה כלל, כי לו היו, הלא יוכלו להתפרנס בארצם ברוחה״.

לשון אחר: ארץ משכלת יושביה. ״הכבדו ושבו בביתכם״...

על התפתחותה של תנועת ״חבת־ציון״ ברומניה כותב ש. ל. ציטרון בספרו ״תולדות חבת־ציון״ כדברים הללו:

״— — מפני מצבם הקשה של יהודי רומניה, המוגבלים בזכויותיהם האזרחיות והפוליטיות, לא ירדה אצלם מעולם שאלת היציאה מעל הפרק. רובם של העוזבים את הארץ נהגו לצאת לאמריקה, אבל — התעוררה בין יהודי רומניה, וביחוד בערים ניקרשט ובוקרשט, עוד באמצע שנות השבעים למאה שעברה, מעין תנועה לישוב א״י. אז יסדו אגודות למטרה זו וגם נכנסו בענין זה במשא ומתן עם אוליפנט ועם חברת ״מזכרת משה״ בלונדון, אבל תנועה זו לא הביאה לידי תוצאות מעשיות והדבר נשתקע. כך עברו שנים אחדות. — — לא ארכו הימים ונוסדה חברה גדולה לישוב ארץ ישראל בעיר המטרופולין הרומנית, בבוקרשט, שבין חבריה נמנו אנשים מכל מפלגות העם, וגם עשירים הרבה נתנו לה ידם. מטרת החברה הזאת, שבראשה עמד רב העדה ר' יצחק אייזיק שור, היתה לקבץ כסף על מנת לקנות קרקעות בארץ־ישראל ולהושיב עליהם משפחות של יהודים עניים המוכשרים לעבודת אדמה. במרוצת הזמן נוסדה בבוקרשט חברה שניה של אנשים אמידים, שהחליטו לרכוש להם אחוזות שדה בא״י ולהתישב עליהן בתור אכרים מתפרנסים