*

אך לא הכל כשורה בטנטורה. על פי רוב נשאר בונשטין יחידי בכפר. חותנו שלמה יעקבזון לא שהה ימים רבים בטנטורה, וכתום שתי שנים יצא משם בגלל סכסוך עם הפקידות. הוסיפו לבונשטין שותף אחד, מן הפועלים החרוצים בזכרון־יעקב, שהברון המליץ עליו לעשותו אכר,

אברהם מזרחי

שמו, יהודי קורדיסטני, אך גם הוא עזב את טנטורה.

שוב נשאר בונשטין יחידי.

העבירו אליו כשותף את

יצחק שוללר . אך זה חמום מוח היה, ריב תמיד לו עם ערביי הכפר. וגם הוא לא הוציא שנתו שם.

זה בא וזה הולך, אך בונשטין אינו עוזב את מקומו ואינו מפקיר את נחלתו. הוא לא הוביש את שייד, והוכיח, כי הוא נאה לטנטורה וטנטורה נאה לו.

ואולם טנטורה בצות סביב לה, מעלות אדי־מות, ועל משפחה בודדה זו קפצה הקדחת בכל חמת זעמה. וכלתה הרעה לאם,

לחיה בונשטין . בעוד היא מנדדת שינה מעיניה ושוקדת על ערש הילדים הקודחים, השתערה הקדחת אליה עצמה והפילה גם אותה למשכב. נשאר מרדכי בונשטין יחידי עם כל בני ביתו החולים ואין עוזר ואין תומך. מי יקרא לרופא, או מי תחתיו יגיש לחולים טפת מים? הרופא מבקר בטנטורה פעם בשבוע, הרוקח אדלר מבקר בטנטורה פעמיים בשבוע. אבל הקדחת אינה קובעת עתים.

בימות הקיץ אין הקדחת מרפה מן האם ומן הילדים. הרופא גוזר על האשה והילדים לעזוב את טנטורה, אך היא אינה זזה ממקומה. כיצד תעזוב את בעלה לבדו? מי יכין לו ארוחתו? מי יסעד משכבו בחליו? מי יכבס לבניו? והמחלה הולכת וכבדה. האשה וילדיה שבורים ורצוצים, אין בהם מתום. כמעט אמרו נואש. הלך בונשטין ושכר חדר בבית אכר בזכרון יעקב — והושיב בו את משפחתו בטרם עבר המועד.

אלא שלא נחה דעתו של שייד: הכיצד? למה עזבה המשפחה את טנטורה! ושייד הבטיח לבונשטין להקים על ביתו קומה שנייה, בעוד הוא מתאר לפניו את טנטורה לעתיד לבוא, — עיר נמל ותעשיה מפותחת בה, עיר פורחת ומשגשגת... וכל זה בידו, ביד בונשטין. אם חלילה יצא גם הוא — אבדה העיר, לא תקום התעשיה ולא יקום הנמל.

ובונשטין לא עזב את טנטורה. כמעט נינוחו בני ביתו מיסורי הקדחת, חזרו לשבת בביתם בטנטורה. ועוד שנים רבות הוסיפו לשבת בביתם אשר בכפר, בטרם עברו לזכרון יעקב, לשבת עם בני עדתם ובקרב עמם.

ומרדכי בונשטין עובד בזעת אפיו, זורע וקוצר. יש לו עדר צאן וכבשים. עדר גדול, משק חלב, לול עופות, ואף שובך יונים.