לעמוד על ידיעותיהם ועל למודיהם. והנה יצאה תקלה, שהביאה את הברון לידי רוגז. הוא נגש אל ילדה אחת ואמר אליה:

– די שמע. הילדה לא הבינה את דבריו. הוא חזר ואמר:

– די שמע. והילדה שותקת ופניה מסמיקים.

נתרגז הברון וצוה לפטר את המורה ממשרתו ולהעסיקו בעבודה אחרת. למחרת היום פוטר המורה.

הוא שאמר החכם מכל אדם: "כשגגה שיוצא מלפני השליט". הברון נתכוון לומר לילדה, שתאמר "שמע ישראל", ואמר לה בצרפתית "די", כלומר: "אמרי שמע"... ואילו הילדה סבורה היתה, כי אמר לה מלה אידיש ומלה עברית, כלומר : אַת שמע...

שני ילדים יתומים בקשו מן הברון תמיכה לחינוכם באחד מבתי הספר. הברון צוה את וורמסר ללמדם את הלשון הצרפתית ולשלוח אותם אחר כך אליו לפריז.

ימי שבתו של הברון בזכרון-יעקב, והם ארבעה ימים, היו ימי שמחה רבה גם למושבה וגם לסביבה. ביום שני בבוקר, עם שחר, נתפרקו האהלים, והברון עם הברונית פנו לדרכם לחיפה ולדמשק.

ביום הראשון נבחרה משלחת של שתי נשים, כדי לדבר עם הברונית ולהשיח לפניה את כל התלאה אשר מצאה את האכרים מיד הפקידות ומפני חסרון רופא מומחה. הברונית הבטיחה לשלוח מפריז רופא.

וזה נוסח התפלה לשלום הנדיב, שנוהגים בזכרון-יעקב להתפלל בשבת מברכים וביום טוב אחרי קריאת התורה. נוסח זה חבר הרב

יחיאל מיכל פינס

והונהג בבתי הכנסת בפתח-תקוה ובזכרון-יעקב. בזכרון-יעקב היו החזן ומשורריו שרים "מי שברך" זה במקהלה:

"השומר אמת לעולם ובריתו ליראיו, השומר חסד לאוהביו ואמונתו לישראל, מגן נדיבי עם אלהי אברהם, הוא יברך וישמור וינצור וירומם למעלה את אדוננו הברון, השר בנימין בן יעקב, יאיר נרו, ואת אשתו הגבירה מרת אדלהיד, יאיר נרה, ואת בניו ואת בנותיו ואת כל משפחתו ואת יועציו ואת פקידיו ואת כל עושי דברו העוסקים באמונה. מגן דוד ברחמיו יגן עליו וישגבהו, וירומם בכבוד קרנהו, וישלח עזרתו לו מקודש, ויסיר כל שטן מלפניו ובכל אשר יפנה יצליח. בימיו ובימינו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח, ובא לציון גואל ונאמר: אמן"!