כל אחד יעבוד לפי כוחו. שני תלמידים מתלמידי הגנן, בני הקולוניסטים, ישגיחו על עבודותינו, אבל לא יקחו להם קרנים להשתרר עלינו, וביחוד ראויים לתהלה מעשי הגנן ה' דיגור, אשר אין בהם כל נפתל ועקש. מלאכתנו היתה בתחלה: השמדת היערים, לכרות העצים ולשרש את גזעיהם מעומק האדמה, ובנין גדרי אבן; אח"כ נטענו כרם לשם הנדיב הי"ו אצל ביתנו, כעשרת אלפים גפנים מגפני הודו שלא נמצאו עד עתה על אדמת הקודש, ובמקום מלאכתנו שתלנו על שטח אדמה כששה הקטאר במדה, ועצים שונים עושים פרי למיניהם. גם אני בעצמי הנני מצליח במלאכתי, וכבר אוכל להתחרות בחברי, אשר לפנים לא הגעתי לקרסוליהם; כל מלאכת המדידה בנטיעה ושתילה, היינו - לסדר שורות ולסמן מקום הנטיעות כפי השעור הדרוש לזה וכדו', עשיתי אני, בהשגחת הגנן וכפי אשר הורני, וכאשר כליתי מלאכתי זאת קבל אותי הגנן לתלמידו, לעבוד עבודתי תמיד בהגנות והכרמים. תקותנו לימים הבאים חזקה, כי האנשים אשר בהשקט ובידים חרוצות יעבדו שלש שנים, יזכו להיות קולוניסטים אכרים במלוא מובן המלה. הדבר הזה תלוי רק בנו, בעבודתנו, בדרכינו ובמעשינו; וכפי אשר יתרבו פה אחינו כן תגדל תקותנו לראות פה חיים מאושרים - -".

*

בחדש כסלו תרמ"ח טרם מלאה מכסת הצעירים. בגלל המים הרעים חלו רבים מן הצעירים מחלת הדיזנטריה, ורבים תקפה אותם הקדחת.

אף-על-פי-כן העבודה נמשכת, ובהתלהבות.

המנצח

על העבודה היה כמובן, דיגור מיודענו.

והמפקח

על העבודה, הצעיר

פרץ פסקל .

העובד עובד והשודד שודד.

ארבעה אנשים: קלמן אהרנסון, חיים בער שוורץ, דוד כהן ואביגדור אפלבוים יצאו בעגלות לשאוב מים מביר ג'אדר. עם שקיעת החמה פנו לחזור על עקבותיהם. והנה שלשה ערבים, ופניהם לוטים במטפחות, רק עיניהם יורות זיקים, התנפלו על כהן ושוורץ, שכבר הרחיקו לעבר המושבה, והכום באכזריות. כהן נפל ארצה מתעלף, כולו פצוע ושותת דם. חיים בער שוורץ מהר אל המושבה להזעיק לעזרה. בינתיים נגשו הערבים אל השנים האחרים והכו גם אותם מכות רצח ושדדו מהם את זוג השוורים. בין כה וכה הגיעו רבים מאנשי המושבה, ובין ההרים תפשו שנים מן הגנבים והצילו את השוורים.

בחדש טבת תרמ"ח גברה הדרישה לרופא בשביל המושבה. מי שהיה רופא המושבה עד כה, מיודענו ד"ר אבו-ציזר, כבר הזקין למדי, והן גם בעוד כחו חדש עמו לא הצמיח ישועות ולא ברא רפואות. רב היה מספר החולים במושבה, וביותר - מקרב הצעירים של ה"ארבייטער שוללע".