הזקן. ויהי דבר האדון הסוכן ראשונה לאמר: כל הדר תפארת היהודים הוא ספר התורה וזאת כל תהלתם, ללמוד ולשמור דברי אלוהינו בכתבי הקודש. ועלינו החובה הקדושה הזאת לשמור משמרת התורה, כי היא חיינו, מגיננו וארך ימינו! אחריו הטיף הד״ר גולדברג את מוסרו הטוב לאמור: ״חלילה לנו מחשוב, כי בעבוד את עבודתנו ובאכול את לחמנו כבר יצאנו ידי חובתנו; לא כן! לא זאת היתה ותהי מגמת הנדיב. תאות נפש הנדיב היא, כי נהיה אכרים

יהודים , אכרים הנותנים כבוד ליהודה, בהיותם עובדים חרוצים על אדמתם, ובהיותם יהודים באמת, במלוא מובן המלה הזאת. הן מצוא מצאה יד הנדיב ליסד קולוניות מבורכות בארצות אירופא ואמריקא על נקלה, אולם פה בחר לעשות מעשה צדקתו, להרים כבוד ישראל ולפאר שם יהודה, להגדיל ולהאדיר את

היהדות ! עלינו איפוא לשוות את כל זאת לנגד עינינו תמיד, ולהיות יהודים לכבוד לד׳ אלוהינו, לכבוד כל העם ולטובת נפשנו!״

על דברי מכתבים אלה יעיר סופר ״המליץ״:

״— — ולפי שאכרינו ויוגבינו הטרודים במלאכתם לא יוכלו לשית לבם אל כל מה שזחוחי הלב ואנשי שחץ מדברים על אודותם, והם שומעים חרפתם ואינם משיבים, לכן קמתי ואתעודד לקיים מצות ״פתח פיך לאלם״ ולהגיד צדקתם לדור, ומעתה נייחל כי תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק, ואחינו העובדים עבודת הקודש יחליפו כוח, יעלו אבר כנשרים — ילכו ולא ייגעו, ירוצו ולא ייעפו״.

ואולם ב״המליץ״ לשנת

תרמ״ח 1888

(גליון 160) שנה הסופר את טעמו בתשובתו לאחד הסופרים מקוטנא, החותם בשם

י״ם . הלז טוען: ״אף כי המליץ שם לו לקו לשפוט בלי משוא פנים, ועל זה יודו לו כל הישרים בלבותם, אולם במה שנוגע למושבה זכרון׳יעקב בריבה עם ד״ר גולדברג, עוה הדין. מהנעשה שם אדע היטב, כי חבילות מכתבים נשלחו משם אל הרב הגאון דפה, והשופט בלי פניה צדדית יראה, כי אמנם חטא הד״ר גולדברג, ובפחזותו וקנאתו כתב דברים מתלהמים, אשר לא יאותו לאיש החפץ להביא ולחבר בלב הנעורים האמונה הצרופה עם השכלה אמתית. — — בכל אופן שיהיה עשה אולת מאין כמוה, ועטרתו לא הולמתו, אף כי רב ורופא הוא, אולם הנסיון חסר לו. — -״

על דברים אלה משיב סופר ״המליץ״:

״עד כאן דברי המכתב; והנה אנחנו איננו יודעים אם על דעת עצמו כתב

ה׳ השם, או האדון

י״ם את דבריו אלה ומלבו הוציא מלים, או אם נשמת אחר העומד על גבו יצאה ממנו; אם כה ואם כה הנה עשינו את חפצו, ופרסמנו את מכתבו ומחזיקים אנו לו טובה בשביל כך, כי נתן לנו פתחון פה לשוב אל דבר המחלוקת בזכרון יעקב ואל הד״ר גולדברג מחרחר הריב, ולהאריך מעט במקום שראינו לקצר.

״בשני המכתבים שבעל המכתב הזה מתרעם עליהם לא עסקנו בעצם ובראשונה בהד״ר גולדברג המקדיח תבשילו בזכרון יעקב, רק בדרך אגב הזכרנוהו,